הצלחה בסי-מינור: שגעון "תהילה" בישראל

חותלות צבעוניות, זיעה ועבודה קשה נתפסו כמסלול ודאי להצלחה עבור דור שלם.
כך נוצר הרושם, לפחות, בזכות דמויות תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה ב-"תהילה";
חבורה הורמונלית, מבולבלת ונחושה גם יחד. אלו הפגינו שקדנות בוגרת בליטוש כשרונם,
ושימשו כנר לרגלי קהל צעיר ושאפתני, שחלם על פרסום משל עצמו ורומנים בחדרי חזרות.
הסדרה שודרה על גבי המסך הקטן החל מ-1982 והפכה במהרה ללהיט חובק עולם.
במהלך השנתיים הבאות, יצאו כשישה אלבומים משיריה, לצד סיבובי הופעות גדולים בהשתתפות השחקנים, אשר חלקם המשיכו את תפקידם מן הסרט המקורי מ-1980.

הצלחתה האדירה של "תהילה" עשתה שמות גם בישראל, וחרגה מגבולות היסטריית הנוער.
שיר הנושא, למשל, בוצע במסגרת "ברנשים וחלומות", ממופעי הבידור הישראליים המצליחים ביותר
של תחילת שנות השמונים, אשר הורכב מגרסאות עבריות לשירי מחזות-זמר.
עירית ענבי ו-רחלי חיים שרו בדואט את "Fame" כ-"שם", כאשר הפזמון הידוע הפך ל-
"שם/תנו לי לחיות לנצח/ תנו לי לחיות את הזמן/תנו לי לכתוב על המצח באותיות של זהב/שם/
תנו לי להיות נערצת/ ויפה מכולם" (תרגום: אבי קורן).

ב-1983, ראה אור בישראל ספר המבוסס על הסדרה, שכלל צילומים, איורים, ומילות לשירים נבחרים, באנגלית ובעברית. וזאת כאשר באותה עת, הודפסו בבריטניה שני ספרים המבוססים גם כן על הלהיט הטלוויזיוני. אלו נכתבו על-ידי סטפן גלאגר, בשם העט ליסה טוד. על עבודתו האלמונית מספר הוא:"שליח הביא לי קופסה עם עשרים ושישה תסריטים מאולפני MGM בלוס אנג'לס. חילקתי את הערמה לשתיים ועברתי על כל תסריט, מסמן קווי עלילה אפשריים וסצנות ראויות להתייחסות. אני חושב שרצתי לקנות מגזין מעריצים כדי שיהיו לי כמה תמונות של צוות השחקנים להתייחסות אך זהו כל המחקר שערכתי. עד עצם היום הזה, לא צפיתי בפרק אחד מתוך הסדרה או בסרטו של אלן פרקר ששימש כהשראה לה."

אריקה גימפל כ-"קוקו". "אוהבת דרמה, ריקוד ומוסיקה, ובזמנה החופשי נוהגת להחליק בגלגיליות"

הספר בעברית כלל רק קרדיט אחד, ייעוץ מקצועי על-ידי שדרן הרדיו אלי ישראלי.
מאחר ולא ברור מהו אותו ייעוץ (תרגום מילות השירים?), ומסופקני כי הוא זה שלמעשה, חיבר את הגרסה המקומית במלואה, כנראה שסופר צללים אחר, שאף לא זכה לשם עט משלו עמל עליה.
המבנה העלילתי של הספר, בדומה לסדרה, מתאמץ לשלב בין סיפורם האישי של דמות מסוימת לבין האווירה הכללית בבית-הספר ותלאות שאר התלמידים.

תובנות רבות עולות במחשבות הדמויות במהלך שהותם בבית-הספר, כבר בימים הראשונים ללימודים. כך, לדוגמה, נכתב על קוקו:"שני דברים החלו כובשים את תודעתה: האחד, שעליה ללמוד עוד הרבה. בתחילה היה לה קשה לקבל זאת, כי כמו כל אדם בעל כשרון מיוחד למשהו, חשבה, שהיא יודעת הכל....השני, שכשרון אמיתי בולט לעין. לו הייתה מתפארת בעבר בכל הזדמנות ביכולתה, מציגה לראווה לפני אנשים, הרי ככל שגבר ניסיונה וריקודה השתפר, החל כשרונה מדבר בעד עצמו".

לי קוררי כ-"ברונו". "ללי שפע רעיונות לעתיד, אך כרגע הוא נהנה- למען האמת- מגילום דמותו של ברונו, התלמיד רב הכשרון שאי-אפשר שלא לאהוב אותו בסדרה"

פרט לשיעורים חשובים בצניעות ואיורים נוגים, הופיעו בספר ביוגרפיות קצרות של השחקנים.
באמצעות מספר מילים ליד תצלומיהם, ניתן להבחין בניסיון לאחד באופן מוחלט בין הדמות לשחקן.
כולם מתוארים כילדי פלא טבעיים וסקרנים, החשים שהם בראשיתה של הרפתקה מסחררת ופסגות קריירה רבות לפניהם. אך כבר בתחילת הספר, לא ניתן להתעלם מפני מי שאחראי באמת ל-"תהילה":"המפיק, ג'רי אייזנברג, השכיל להקנות לסרט משהו מהילת הוליווד ומימיה הזוהרים...מפיק "תהילה" ביקר כמעט בכל בית-ספר ברחבי אמריקה, קודם שהגיע לבחירה הסופית של שחקניו למופע. לא שהיו מעט מדי שחקנים טובים, אלא שרצה רק בטובים ביותר, והצליח בכך".

ג'ין אנטוני ריי כ-"לירוי" ו-דבי אלן כ-"לידיה". "ביישן בחייו הפרטיים אך הוא מדגיש, כי הוא נולד מחדש בכל פעם שהוא רוקד ומפגין את גמישותו וכישוריו לפני הצופים"/ "כאשר רואים את דבי אלן בהופעתה המחשמלת בתפקיד המורה לריקוד בבית הספר לאמנויות, מתברר עד כמה בחירתה לתפקיד החשוב הייתה מוצלחת"

הצלחת הסדרה והעניין הרב בה נבעו גם משפע צילומי החוץ שלה ברחובות ניו-יורק.
הייתה זו תפאורה מנקרת עיניים ומסעירה עבור מי שצפו בסדרה מעבר לים, כמו הנוער הישראלי.
וזאת במיוחד, בתקופה שבה נסיעות לחו"ל לא היו עניין שבשגרה.
לכן, בספר אף מוקדש לעיר חלק מסכם משלה. בין השאר, נכתב שם על מוקד התרחשות זה:

"מנהטן, המקום החשוב ביותר, הוא, למעשה, אי קטן מסולע, שמיליון וחצי אנשים חיים בו...
כדי לתאר את ניו-יורק כבירת העולם מוטב לדעת, כי גרים בה אנשים, שמוצאם מ-60 אומות. מקצתם שומרים כמעט בקנאות על אורח חייהם האתני. אולם רבים התאקלמו נפלא, וחיים כאמריקנים לכל דבר. הם מעורבים בחיי העיר ותורמים לעיצוב דמותה....גורדי השחקים הם, בלא כל ספק, ממאפייניה הברורים של העיר...אך לא רק גורדי שחקים יש בעיר. בניו-יורק 100 פארקים, הגדול והיפה שבהם הוא "סנטרל-פארק" המשתרע על פני 840 אקר. יש בו מסלול רכיבה מיוחד לסוסים, והוא משמש מקום מרגוע לתושבים ולתיירים הרבים...הוא שאמרנו: עיר כניו-יורק אין בעולם כולו".

וולרי לנדסבורג כ-"דוריס", קרלו אימפרטו כ-"דני", ו-פ.ר פול כ-"מונטגומרי". "תחביבו הגדול של פ.ר. פול, הם התופים, ודבר זה אינו עושה אותו לחביבם של השכנים"

פרסום הספר ב-1983 לא היה מקרי. באותה שנה, לאור הצלחת הסדרה בישראל ולרגל יום העצמאות ה-35, הגיעו כוכבי "תהילה" להופיע כאן. ביקורם והופעתם- בהרכב מלא, יש לציין- באצטדיון יד-אליהו בתל-אביב הוקלטו ושודרו כחלק אינטגרלי מן העונה השלישית של הסדרה.
התיעוד הופקד בידי יוסי צמח, אז מבכירי במאי הערוץ הראשון, והופק בשיתוף חברת "טלעד",
אשר שימשה מאוחר יותר כזכיינית בערוץ 2 המסחרי.

"תהילה" התגלגלה בלוח המשדרים עד 1987, ואיש משחקניה לא הפך לאמן ידוע בזכות עצמו עם סיומה. אך הדי הביקור המוצלח של הצוות בישראל, וזה של "דאלאס" זמן קצר לפני כן, סללו יחדיו את דרכם ארצה של כוכבי טלוויזיה נוספים, כגון גיבורי הטלנובלות, "בברלי הילס 90210", ו-"נשואים פלוס", עוד שנים רבות לאחר שדמויות "תהילה" ומעריציה כבר סיימו ללמוד בתיכון.


"תהילה: הסדרה, הלהקה והשירים", מודן, 1983, 63 עמ'