המילה הכתובה היא כבדת משקל במיוחד מאחר ו-האנון אינו זמר גדול, אלא מבצע המסוגל לשיר רק את המנגינות שתפר למידותיו. אך הפן המוזיקלי של הלהקה אינו כה מוגבל, כפי שניתן לצפות לאור הנתונים הללו. הלחנים והעיבודים של "הדיווין קומדי" מתוזמרים לעילא, ובשילוב ציניות המילים ונגיעות ג'אז עדינות, הופכים למחזמר אפל המבקש למצוא במה; הם אינם מטשטשים את קולו של האנון, אלא רק הופכים אותו לחד יותר ביבשושיותו. באלבום החדש, תחושת הקברט הקל ניצחת כאשר הוא בודק את דופק ההמון, ופונה ישירות לקהל ב-"Have You Ever Been In Love" ו-"Can You Stand Upon One Leg" שנשמע כאילו לקוח מספר השירים הגדול של "מונטי פייטון".
"הדיווין קומדי" מספקת באלבום זה, בעיקר, תהיה שתלווה אותה עד לרגע שבו האנון יפרוש: מה עוד נותר, בכלל, מאנגליה שהוא (כ-אירי, למעשה) מיטיב לשרטט, שאכן עוד אנגלי במובהק. מצד אחד, הוא ממשיך בתיאורי אבות-טיפוס אנגליים קלאסיים, כגון הבנקאי חסר המצפון, ב-"The Complete Banker". אך זו דמות שנשחקה רבות ביצירות שונות עד שאיבדה מאמינותה, מה גם שהשיטה הכלכלית בה פועלים בנקאים חסרי מצפון אינה נחלתה של בריטניה בלבד. בנוסף, חיי הלילה המסופרים ב-"At The Indie Disco", עם הלהיטים ליודעי ח"ן והריקודים המבויישים של הבליינים, היו יכולים להיכתב בכל שפה ועל כל מקום שבו מתאספים תחת פוסטר של מוריסי. אם כן, דווקא האופן שבו האנון מגיש את השירים- עם קריצה דומעת- מאפיל על המילים שחיבר, וכך יצירתו זוכה בתו התקן הבריטי. בניגוד ל-ריי דיוויס ו-"הקינקס" או פול וולר שהשפיעו באופן כה עמוק על הדימוי העצמי של אומה שלמה באמצעות פזמונים ותספורות, אנגליה של "הדיווין קומדי" איננה אימפריה נמרצת וחוצפנית. האנון מציג מדינה שאינה כנה עם עצמה, ההולכת סחור-סחור, וההומור שלה אינו מדבק, אלא נתפס כבדיחה פרטית. אך הנחמה היחידה, לפחות, שזו אכן בדיחה מוצלחת.
כרגיל - עולם חדש נחשף
השבמחקאני רצה להקשיב
:)
גבי...בזכותך הקשבתי...
השבמחקומאוד מאוד אהבתי