בוקר טי., פיט מולינרי ו-שלישיית ניל קאולי בהופעה

לפי התכנון המקורי, ביקורי האחרון בלונדון היה אמור להכיל רק הופעה אחת, זו של בוקר טי. אך כאמור, שינויים שלא תלויים בי אשר האריכו את שהותי בעיר, לצד רצון לאתר עוד אירועים מעניינים הביאו אותי לשתי הופעות נוספות הנסקרות כאן.

בוקר טי. ג'ונס הוא עוד אגדת סול המהלכת בינינו מבלי שאיש יהיה מסוגל לזהותו גם אם יתיישב לצדו באוטובוס. כמנהיג ההרכב "Booker T and the M.G's", נגינתו בהמונד מהדהדת במיטב הלהיטים שיצאו בחברת "Stax", התשובה המחוספסת יותר של ממפיס ל-"מוטאון". במסגרתה גם כן פעלה שורה בלתי נתפסת של זמרים, מלחינים ונגנים, אשר התערבבו זה ביצירתו של זה. ג'ונס ליווה באולפנים ועל הבמות את אוטיס רדינג, סם ו-דייב אם למנות רק מעט, ובמקביל, הקליט עם להקתו אלבומים אינסטרומנטליים רבים; אלו שילבו בין קטעים מקוריים לבין גרסאות ללהיטי אמני "Stax" וכל מנגינה פופולרית אחרת בשעתה. בהופעה, שבה הוא מלווה בעיקר בנגנים צעירים, הוא מיהר לבצע את להיטו הגדול ביותר, "Green Onions". אך הקהל המשולהב נאלץ להמתין כמעט עד לסוף הסט בכדי לקבל עוד מנת קטעים של ה-"M.G's", כמו "Melting Pot" ו-"Hang Em High". במקום זאת, ג'ונס הצטרף ללהקתו בגיטרה, כלי שבו הוא פחות מיומן ומלהיב, בוודאי כאשר התעקש לשיר במקביל, כך שדעתו הוסחה עוד יותר מן הנגינה הצולעת. בחלק מן השירים שביצע כך- אותם הלהיטים הגדולים של אמנים אחרים שבהם נטל ג'ונס חלק משמעותי- המתופף פצח בקטעי ראפ מביכים. זו מין חנופה משונה לצעירים שבמילא לא נכחו בהמוניהם בהופעה, ותוספת מיותרת מאחר והמתופף לא הפליא בכישורי הפריסטייל שלו (או בתיפוף, אם כבר הנושא עלה). ג'ונס מפצה על רמתו הלא-אחידה של הרכבו הנוכחי וסדר השירים התמוה, בנגינתו שלו, שרק מחפשת לשחוק גרוב ידוע פעם אחת נוספת כמו שצריך, ובקסמו האישי של אדם שראה כמה דברים בחייו. עדיין, מדובר באירוע מהנה שכל פסטיבל ג'אז ובלוז כיום היה שמח לצרף לתוכניתו.

Booker T., Jazz Cafe, 28.5.2010

פיט מולינרי מצטרף למסורת מפוארת של אמנים בריטיים אשר כה מושפעים מהמוזיקה האמריקנית, עד שמתקבל הרושם כי הם עצמם נולדו במערב וירג'יניה, ולא ב-יורקשיר. מולינרי הגשים חלום, והקליט את אלבומו החדש בבירת הקאנטרי הנצחית: נשוויל, טנסי. בכך, זנח את השפעות הפולק של וודי גאת'רי ו-דילן הצעיר שבלטו אצלו בעברו לטובת רוק'נ'רול ורוקבילי מרטיט ירכיים. אך בעקבות רצף של תקלות טכניות בהופעה זו, מולינרי נאלץ לשוב לבלדות ולהופיע לבדו עם הגיטרה, כאשר שאר חברי ההרכב המלווה מצטרפים לעתים נדירות. עיכובים נוספים כגון הקרנת סרטון מייגע על עשיית אלבומו החדש גרמו לקהל לחוסר סובלנות מסוים. האירוע התקיים במסגרת סדרת הופעות חיות באולם קולנוע, שבכרטיס אחד כלולה הופעה וסרט פולחן כלשהוא (במקרה זה, מדובר היה ב-"המסיבה"). הידיעה כי עוד ערב ארוך לפנינו יצרה אצל מולינרי הנבוך אי נחת שפגעה בחלק מביצועיו. לאחר שירד מן הבמה, בסוף עוד התנצלות, הוקרן הקליפ המשעשע לסינגל החדש שלו. היה זה סיום מבדח לאירוע מגושם; הופעה ש-מולינרי ודאי ירצה לשכוח, אך אולי יתפלא לדעת שקהל החסידים שבא לראותו רק קיבל עוד חיזוק לאהבתו.

Pete Molinari, Screen on the Green, 29.5.2010

נסו לדמיין כי למנהיג ה-"Eels", מארק אברט, היה אח צעיר יותר, מלא שמחת חיים שמנסה את כוחו בג'אז. קאולי הפסנתרן לא מסוגל לנוח דקה במקומו: הוא מנגן כאילו רק מחכה לשוחח עם הקהל, הולם בקלידים, ולאחר מכן, חולק אנקדוטות מוזרות, עמוסות בהערות ביניים מתוחות, כמי שכבר מדגדגות לו האצבעות לשוב ולנגן. כאמן המעיד על עצמו שכאשר החל להקליט-"לא היה לו מושג בג'אז", קאולי נמנע מביצוע סטנדרטים. הוא רק מבקש לחבר קטעים מקוריים, שהשראתם נשאבת מדברים שגרתיים יותר או פחות, כגון בלדה שחיבר לבתו הקטנה בזמן שעוד טופלה כפגה, או שיעורי הצרפתית שלמד כדי שיוכל להופיע בלב שקט בפריז. שלישיית קאולי התארחה במועדון רוני סקוט למשך שני לילות רצופים, שבמהלכם, לראשונה בהיסטוריית המקום, הופיעה כאשר הקהל מקיף אותם במעגל מלא. עיצוב זירת קרקס זה הלם את אנרגיות ההרכב, וראשו המפוזר של קאולי בפרט. אך סביר להניח, שהבמה כבר חזרה למיקומה הרגיל כאשר השלישייה סיימה להופיע; הרי צריך סוג מסוים של אנשים רציניים שיוכלו להשתטות כך והם נדירים בעולמנו.

Neil Cowley Trio, Ronnie Scott's, 31.5.2010