יראת כבוד: הגוספל של ארית'ה פרנקלין

ארית'ה פרנקלין הייתה ברת-מזל. אביה, קלרנס לה-וון, היה אחד הכמרים הידועים והמוערכים באזור דטרויט. והיא הסתובבה עמו ברחבי ארצות-הברית, מפיצה את הבשורה, בכנסיות ומרכזים קהילתיים אחרים. בדרכים, פגשה לראשונה את אחד מכוכבי הגוספל הגדולים של העת ההיא, סם קוק, וכמו כל נערה בגילה, התאהבה בו אהבת חסרת סיכוי. במקביל, אביה היה ביחסי ידידות טובים עם מהליה ג'קסון ו-קלרה וורד, זמרות הגוספל הגדולות, ומהן שאבה עידוד ועצה טובה על רזי המקצוע. בניגוד אולי למצופה, ק.ל. פרנקלין לא עמד בדרכה של בתו; כאחד הכמרים הראשונים אשר דרשותיו יצאו על גבי תקליטים, לא היה חשדן או שמרן דיו בכדי למנוע ממנה לשתף את העולם בכשרונה בדרכים המקובלות. עם זאת, אותו כשרון לא נוהל תחילה היטב. במחצית הראשונה של שנות השישים, פרנקלין הקליטה בעיקר אלבומי ג'אז קלילים, שהכילו שירי מחזות זמר ושאר הסטנדרטים המצופים מהאמנים המופיעים במועדוני הלילה היוקרתיים בערי הכרך הגדולות.

האובססיה התמידית במוזיקה השחורה אחר ה-"אותנטיות" שלה ושל מבצעיה שיחק לידה של פרנקלין פעמיים. ראשית, באמצע שנות השישים, כאשר שינתה סגנון והחלה לחצוב בסלע את להיטי הסול הגדולים שלה. חלקם הארי כגון "Do Right Woman, Do Right Man" ו-"I Say A Little Prayer" נשמעו כמו שירי גוספל שמילותיהם שונו, והפכו לשירי אהבה "חילוניים" (תהליך שאכן התרחש לא פעם בהצלחה בהיסטוריה) ובוצעו באותו ביטחון אימתני הנפוץ אצל זמרי הגוספל .שנית, בתחילת שנות השבעים, ימי השיא הגאים של "שחור הוא יפה", שבהם העובדה ש-פרנקלין היא בתו של כומר לא שימשה כאנקדוטה, אלא כמעמד מחייב. היא הקליטה ב-1972 אלבום גוספל כפול, "Amazing Grace", שבו אביה אף התארח כדובר, בכנסייה בלוס אנג'לס בליווי נגנים ומקהלת קהילת הבפטיסטים של דרום קליפורניה, שזכו לבצע כמה שירים לבדם. לצד קלאסיקות גוספל כגון "How I Got Over" ו-"What A Friend We Have In Jesus", פרנקלין ביצעה את "Wholy Holy" שזה אך הופיע באלבומו האחרון דאז של מרווין גיי; כאחת מהתייחסיותיו הבודדות של גיי לאלוהים שלא שולבו עם תימות מיניות כלשהן, השיר הוכיח עד כמה דק הוא הגבול בין הגוספל ל-סול. מכירות "Amazing Grace" חצו את סף 2 מיליון העותקים, הצלחה נאה במונחי הפופ והישג חד-פעמי בגוספל. חשיבות האלבום צפויה שוב לזכות כעת להערכה מחודשת בעקבות הוצאת סרט תיעודי גנוז שביים סידני פולק המתחקה אחר הקלטתו. אך למרות השבחים וההצלחה, הקריירה של פרנקלין הדרדרה בהמשך העשור. גם כאשר הקליטה אלבומים טובים בסוף שנות השבעים, כגון "Allmighty Fire" בהפקת קרטיס מייפילד, מעטים האזינו לה.























ב-1987, הקליטה את "One Lord, One Faith, One Baptism", כיצירת המשך ל-"Amazing Grace". הפעם, פרנקלין לא התייצבה על תקן "מלכת הנשמה" הבלתי מעורערת, אלא כזמרת ותיקה ששבה למצעדי הפזמונים בזכות הופעתה ב-"האחים בלוז" ולהיטי פופ עם אנני לנוקס ו-ג'ורג' מייקל. גם כן כאלבום כפול, הוא הוקלט שלוש שנים לאחר מותו של אביה, ואף ראה אור בחברת התקליטים "אריסטה", הידועה בטיפוח הקריירות של זמרות שחורות מעודנות, כגון ויטני יוסטון הצעירה. ייתכן ובעקבות כל זאת, נעשה ניסיון להקצין את אשר הושג 15 שנה קודם לכן ולהוכיח שנשארה אותה ארית'ה של ימים עברו. "One Lord, One Faith, One Baptism" הוקלט בכנסייה בפטיסטית בדטרויט, והוא כלל עוד כמה מקלאסיקות הגוספל הנצחיות כגון "The Lord's Prayer", "Oh Happy Day", וגם "Ave Maria". על מנת שהמאזין יחוש כאילו הוא אכן ישוב על אחד מספסלי הכנסייה, שובצו בין הקטעים המוזיקליים דרשות וברכות מפי הכמרים ג'סי ג'קסון, ו-ג'ספר וויליאמס. זהו מחיר שגם קטן האמונה ביותר מוכן לשלם תמורת ההמתנה לרגעים בהם מצטרפות אליה בשירה האחיות לבית פרנקלין, ו-מיוויס סטייפלס, שגם כן חברה בהרכב גוספל משפחתי, The Staple Singers, שמאוחר יותר פנו להקלטות סול. עם זאת, בהשוואה ל-"Amazing Grace", התוצאה ככלל עדיין מאופקת ומייגעת יותר.

למרות רמת ההצלחה השונה, כל הקלטות הגוספל סייעו, בדומה ללהיטיה המוכרים, בהפיכת פרנקלין לזמרת הגדולה מסך שיריה- לסמל שורשיות, אמונה, כוח נשי ולא מעט קלאסה. אלו עיצבו אותה כממשיכת דרכה של אביה, וכנותנת הטון (שלא לומר, התוקף) הרוחני האולטימטיבית, הוזמנה לשיר בהלוויתו של לות'ר ונדרוס ופעמיים עבור נשיא ארצות-הברית. לראשונה, ב-1992, בחגיגת הכהונה הראשונה של קלינטון היא ביצעה את "חלום חלמתי" מתוך "עלובי החיים" ולאחרונה, את "ארצי שלי, לך" בטקס ההשבעה של אובמה. ההתרגשות מהופעתה הייתה רבה בשני המקרים, למרות שב-2009 רבים טענו כי, הכובע שבחרה לחבוש גנב לה את ההצגה. משונה לחשוב ששירת הגוספל עדיין נתפסת כלא במקומה באירועים הממלכתיים, על אף שהנשיא הנבחר נוהג להישבע אמונים כשידו על התנ"ך, והמוזיקה עצמה מיועדת בראש ובראשונה- לכולם, החוטאים.