טוב למות בעד הקרנבל: דרום-אמריקה במוזיקה הישראלית 1974-1983

אחת הטרוניות הקבועות בנוגע לתוצרת המוזיקלית המקומית היא הנתק בין הנעשה כאן למתרחש בחו"ל. זו סוגיה מצערת בהתחשב שהזמר הישראלי המרכזי נהג לאמץ במשך שנים מורי-דרך רבים ששכנו במרחקים. בתקופות שונות, הושפע הוא מהבלדות הרוסיות, השאנסון הצרפתי, ועד לרוק האמריקני המנופח של שנות השמונים. בין ההשפעות הזרות העקביות ביותר הייתה דרום-אמריקה, אשר קרוב לעשור שימשה מקור אנרגיה חיונית שפעמים רבות נעדרה מהמוזיקה הישראלית.

כמו בכל תופעה חדשה, נסחפו בגל הלטיני בישראל גם אמנים שאינם בהכרח מזוהים עם השפעה זו, וכאלו שלא העמיקו עוד ליצור בסגנון זה. במקרה זה, ניתן למנות את "העולם שמח" של "כוורת" מאלבומם האחרון וגדוש הסגנונות, ושירו של שלום חנוך, "היה כדאי", שיצא סמוך לאחר אלבומו "אדם בתוך עצמו". מנגד, המוזיקאי הקריטי ביותר להנחלת המקצבים "החדשים" בנוף המקומי היה מתי כספי. אלבומיו שלו עדיין היו ערב-רב של סגנונות והשפעות, אך במקביל, ניגן ו/או שר, עיבד, והפיק מוזיקלית כמעט בכל אלבום או מופע שנוצר בישראל ברוח המוזיקה הדרום-אמריקנית.

החדירה של הסגנון הנ"ל התאפשרה בזכות מנגנון קנוניזציה בעל הצלחה מוכחת בישראל: הלחנת שירי משוררים. ב-1974, שודרה תכנית הרדיו "התיבה המזמרת", ובה שירים מתורגמים (ע"י יעקב שבתאי) מאת המלחין הבריזאלי דוריוואל קאימי. שני שירים בלבד הושרו בפורטוגזית ע"י הזמרת אנה מריה פרננדז, והשאר בעברית מפי מיכל טל, כספי, ניצה שאול ו-"הדודאים". מאוחר יותר השירים הופיעו כאלבום וגם עלו כמופע. המעבד המוזיקלי היה רומן קונצמן, חבר בלהקת הג'אז הישראלית "הפלטינה" שכללה, בין השאר, גם את המתופף אהרל'ה קמינסקי. הלהקה אף ביצעה קטע אינסטרומנטלי בשם "במקצב ברזילאי" שחיבר קמינסקי.
















הרדיו המשיך לשמש כקרקע פוריה להנחלת המקצבים עבור האוזן הישראלית.
התכנית "דו רה ומי עוד" הביאה להקלטת השירים והמופע "ארץ טרופית יפה" ב-1977. מתי כספי עיבד והפיק מוזיקלית מבחר שירים בריזילאיים (שתורגמו ע"י אהוד מנור), חלקם עממיים וחלקם של מלחינים ידועים כגון ז'ובים ו-ז'ורז' בן. המופע היה עתיר משתתפים, כגון יהודית רביץ, צילה דגן, קורין אלאל, "הפרברים", יוריק בן-דוד ו-כספי עצמו. ייחודו של המופע אינו רק בכך שכהצלחה כבירה היה לנקודת השיא בקדחת הברזילאית הישראלית, אלא גם בניסיון המודע לשחזר על הבמה חלק מאווירת הקרנבל הידוע ו-"ארץ האם" עצמה, באמצעות תפאורת הדקלים ולבוש המשתתפים.
עשור מאוחר יותר, ב-1987, כספי יצא במופע "ארץ טרופית משגעת"; מלווה בלהקה ברזילאית, שוב שר הוא את שירי "טרופית יפה", לצד כמה תרגומים דרום-אמריקניים נוספים ו-יצירות פרי עטו בעיבודים שהותאמו לחגיגה.

"דו רה ומי עוד" המשיכה בשידורה והיוותה השראה לאלבום נוסף, "שיר לדרום אמריקה", שיצא ב-1981. השתתפו בו מירי אלוני, ריקי גל, רותי הולצמן ו-"הכל עובר חביבי". על הנוסח העברי שוב הופקד אהוד מנור, ובתקליט חלו מספר שינויים מן התכנית המקורית: עיבודי האלבום היו של בני נגרי, על סמך אלו של כספי, מנהלה המוזיקלי של התכנית ברדיו, ו-"הכל עובר חביבי" החליפו את "הפרברים" שביצעו את השירים לראשונה מעל גלי האתר. "חביבי" חשו במהרה בבית והביאו את הבשורה גם לזאטוטים, כאשר הופיעו באותה שנה עם "מסיבה של סמבה" בפסיטבל לשירי ילדים. אך שיר זה לא זכה לאותה הצלחה של שירם מהפסטיבל בשנה החולפת, "עודני ילד", שהגיע אז למקום הראשון. גניבת הזרקור האמיתית ב-"שיר לדרום אמריקה" לא נעשתה בעקבות חילופי ההרכבים אלא דווקא ע"י הסולנית הולצמן, שביצעה את השיר הידוע ביותר ממנו, "פרידה קשה" (המוכר גם כ-"אני אשתגע").

עוד ב-1981, "הפרברים" יצאו באלבום שירי ברזיל משלהם, "פרברים טרופיקל". חבר ההרכב, אורי הרפז, תרגם מפורטוגזית ו-יעקב שבתאי שוב חתום על הנוסח העברי הסופי. כספי עיבד וניהל מוזיקלית ואף ניגן, כהרגלו, במספר כלים באלבום. השירים המצליחים ביותר מתוכו היו "מתוק התפוח" ו-"הבו לי גיטרה",שעוד נותרו מהבולטים שברפרטואר העשיר של הצמד, אשר נהג לא אחת לשאול ולתרגם שירים זרים (משפת הלדינו ועד ל-"סיימון וגרפונקל"). שנתיים מאוחר יותר, שוב חבר הצמד ל-כספי ויחדיו הקליטו את המופע "שיר אהבה רחוק". שירי מופע זה התבססו, בעיקר, על אלו שכבר פורסמו ב-"טרופיקל" ו-"שיר לדרום אמריקה".



















בנוסף ב-1983, יצא אלבום הסולו השלישי של יהודית רביץ, "בוא לריו".
רביץ כבר צברה ניסיון בז'אנר כמשתתפת במופע "ארץ טרופית יפה", וכזמרת בלהקת "ששת" בשיר "סמבה ברגל שמאל". שירי האלבום היו גרסאות עבריות (שתרגם יעקב גלעד) ליצירותיו של ז'ורז' בן, המלחין והזמר הברזילאי שהתארחה היא בהופעתו בישראל. חלק ניכר מן הנגנים שליוו את רביץ ב-"בוא לריו" היו נגניו של בן, כולל סידני רושה, הקלידן ומפיקו, שעיבד והפיק מוזיקלית את האלבום. להיט נוסף מתוכו היה "פני מלאך", והצלחת האלבום סללה עבור רביץ את הדרך למעמד של זמרת מובילה לאורך המשך העשור.

הקרנבל הברזילאי כפי שהשתקף במוזיקה הישראלית דעך, במידה רבה, החל מאמצע שנות השמונים.
אך קבלת הפנים החמה לפורטוגזית הביאה לאימוץ שפה קרובה לה, המדוברת אף היא בדרום-אמריקה: הספרדית. 1983 היא גם השנה בה יצא "האישה שאיתי", אלבומו של דיוויד ברוזה, שהפך בהדרגה לנמכר ביותר בכל הזמנים בישראל. האלבום הכיל בעיקר תרגומים לשירים מספרדית (ע"י יהונתן גפן), ומלבד שיר הנושא, כלל את הלהיטים "סיגליות" ו-"כמו שאת". "האישה שאיתי" סימן את נטישתו הסופית של ברוזה מכיוון רוק אמצע הדרך המקומי, ועיצב את שאר אלבומיו הבאים מתוך כוונה תחילה להצליח באותה רוח בארצות-הברית ובשאר העולם.
שלמה יידוב זכה ב-1988 להצלחתו המסחרית הגדולה ביותר גם כן בעקבות תרגומים מספרדית- לשיריהם של אלפרדו לה פרה ו-קרלוס גארדל. אך דווקא שיר הנושא המקורי, "חולם בספרדית", היה ללהיט הגדול ביותר ממנו.

על אף ההצלחות הרבות, לעתים נדירות, מופיע בישראל אלבום "לטיני" שרובו ככולו מורכב משירים מקוריים; להקת "אטרף" רשמה לזכותה מספר להיטים בסגנון הסלסה אך התפרקה במהרה. ובשנת 1995, יצא אלבומו של פרננדו סיישס, "הים יהיה נוח", שכלל את השיר "איזה בלגן" אך חלק ניכר מן האלבום היה בפורטוגזית. ב-2003, יצא האוסף "בוסה נובה ישראלית" שאיגד מבחר שירים ישראליים מכל הזמנים המתכתבים עם המקצב; ובעקבות הצלחתו, בשנה שעברה נוצר לו אוסף המשך. כמו כן, ב-2008, יצא אלבום הבכורה של להקת "בוסה", שהורכב כולו מעיבודי בוסה-נובה לקלאסיקות ישראליות שונות. ביצועים אלו מצאו את מקומם ברדיו, אך הפרויקטים הנ"ל נתפסו כגימיק חינני בלבד, ולא כחזרתה של התשוקה לנוע לצלילי ברזיל ושכנותיה. נדמה כי, עתה, עיבודים וניגונים אלו הם רק הרחבתו של אפיק נוסף, דרכו המאזין הישראלי הטיפוסי יכול להמשיך ולהירגע בנחת, שעה שהוא משתזף ומתנתק מהקרנבל היומיומי הסובב אותו.