השניים ידועים בעיקר בזכות שני דברים: בראש ובראשונה, תספורת העבר של קיד- "ראש דשא" מוארך, קיצוני מן הסגנון המקובל אז, שכבר נודעת לשמצה. שנית, הסרטים בהם הצמד כיכב. המפורסם ביותר הוא "House Party" משנת 1990, שהפך מיידית לקלאסיקה והניב שלושה סרטי המשך. בסרט זה, כמו בסרטם "Class Act" מ-1992, קיד הוא הבחור הטוב שנקלע לצרה שלא באשמתו בבית-ספר. הוא מצווה להישאר בביתו כעונש, וזאת בסמוך למה שמתוכננת להיות מסיבת השנה. אביו מסרב להקל עימו, בטענה ש-"לא אכפת לי גם אם מרווין גיי יהיה שם!", ו-קיד נאלץ לחמוק למחוז חפצו.
פליי, לעומתו, לוהק כילד הרע שלא ניתן לעצירה, הגורר אחריו את חברו הדי.ג'יי המתחיל (מרטין לורנס באחד מתפקידיו הקולנועיים הראשונים). לכמה רגעים ספורים, קיד ו-פליי שוכחים את צרותיהם ומתרכזים בדברים החשובים באמת: עימות זה מול זה על המיקרופון, ו-מאמץ משותף בריקוד נגד הבנות.
סרט כיפי זה, שיצא לאחר אלבום הבכורה בלבד, התגלה כחרב פיפיות מבחינה מוזיקלית ותדמיתית עבורם. בחירתם המודעת לא להתעסק לעומק בתחלואי החברה או בעלילות שובניסטיות, ולהתמקד ביכולתם להלהיב בראפ או בריקוד, התבררה כהחלטה שצמצמה את מרחב הפעולה: הם פשוט לא היו ראפרים או רקדנים עוצרי נשימה עד כדי כך. אלבומיהם הבאים ניסו לשווא להדביק פערים עם הסרטים שנוצרו במקביל, שבהם אישיותיהם כבר מוצו עד תום. ההומור והאינפנטיליות שהפגינו מעולם לא היו זרים להיפ-הופ, נהפוך הוא: ביז מארקי, למשל, שיתף את המאזינים במנהג חיטוטי-אף, ו-The Fat Boys לא הסתירו את תאבונם הבלתי-נדלה. חלק יטענו שאלו ואחרים ביססו כך במידה רבה את הבוז שנרחש לז'אנר וחיזקו את האמונה כי, מדובר באופנה ברת-חלוף. אך ללא ספק תכונות אלו גם סייעו למשוך קהל רחב יותר, ובסופו של דבר, להתקבל לזרם המרכזי.
קיד אנד פליי נדחקו מאור הזרקורים ונתפסו במהרה כלהקה לילדים, בעקבות הסדרה המצוירת והקומיקס בדמותם. שני המיזמים הללו לא נחלו הצלחה גדולה: הסדרה שודרה כעונה, והקומיקס נפרש על גבי תשע חוברות בלבד. אך הם נוצרו בנקודה קריטית, באתנחתא בין הקלטות חדשות. כך שכאשר הצמד ניסה באלבומם האחרון, "Face The Nation", לשדר תדמית רצינית יותר, מעטים שוכנעו. על רקע עליית הגנגסטה-ראפ והיחשבותו ל-"הדבר האמיתי", הצמד עצבן בהטפותיו נגד אלו שלא הדגישו מסרים חיוביים ביצירתם. חלק מהאמנים שהותקפו על-ידם לא נותרו חייבים, וענו בשיר-תשובה שנקרא "Pussy Ass Kid and Hoe Ass Play", שסתם את הגולל על הריב בין ההרכבים בפרט, ועל הקריירה של קיד אנד פליי בכלל.
הטעם המר נשטף לחלוטין עם הזמן, והצמד נחשב לנקודת התחלה בגיבוש טעם מוזיקלי, שלא מתביישים בה אנשים רבים. אלבום או סיבוב הופעות כיום לא ירעיד עולמות או יסחוף דור חדש של מעריצים. אך אלו שיגיעו, יהנו כאילו זו עוד מסיבת בית פרועה. וזה יותר ממה שרוב בני המחזור של קיד אנד פליי יכולים להגיד על עצמם בכנות, שעה שהם עומדים מול המראה ומסדרים עתה את תספורתם, תהא אשר תהא.
1 תגובות: