אדם מעולם לא הסתיר את רגשותיו המעורבים ביחס לתהילה. עוד בראיון לרגל זכייתו בתואר "זמר השנה- 1987", התנער מן המושג "הצלחה מטאורית" ושידר מבוכה ניכרת מעצם המעמד. אותה הצלחה נפרשה על גבי שני אלבומים מצליחים רצופים- "סוד" ו-"מרחוק לרחוק". יחדיו הכילו אין ספור להיטים, כגון "אין מוצא", "סוד", "נוסע רחוק", "תמונות", "הכרזת מלחמה", "שקיעה אחת", ו-"מצטער"- שבחלקם עוד הכוח להפתיע, להרקיד ואף לרגש גם את אלו שלא האזינו להם שנים.
סמוך להופעת אלבומו השלישי, "חופשי", נעשה ניסיון לפנות לקהל רחב יותר, ורצון להוכיח כי, שורשיו נטועים היטב במוזיקה הישראלית והוא אינו חיקוי זול מן הניכר. אלו השתקפו בבחירת מתי כספי כמפיק המוזיקלי, ובחידושים שביצע ל-"ברחוב הנשמות הטהורות" (במקור, "הנשמות הטהורות") ול-"בלדה בין כוכבים" (במקור, "פופיק" ארנון). האלבום נכשל מסחרית, ובישר התעניינות פחותה עוד יותר בכל מה שהקליט לאחר מכן.
השאיפה להתרחק מעדרי מעריצות בנות-העשרה התממשה חלקית בלבד; בתחילת שנות התשעים, אדם הופיע בעיקר מול קהל צעיר עוד יותר. ב-1992, הוא שיחק בסדרה "פלאי קלעים", שהופקה במשך 3 שנים, וב-1994, במחזמר "הקוסם", שהועלה למעלה מ-180 פעם, בתפקיד "איש הפח". עולם ההופעות לילדים כבר השכיל לאמץ לחיקו בהצלחה כוכבים "למבוגרים", כגון יגאל בשן ו-דפנה דקל, ונדמה ש-אדם עומד להצטרף אליהם, ללא תחושת מרירות ניכרת. אך גם לפרק זה בקריירה שלו לא נוצר המשך.
הבמאית, מירי פרלמן, הייתה בשעתו עוזרת במשרדו של שלמה צח, מנהלו לשעבר של אדם (ואחד ממפיקי הסרט). בעקבות ניסיונה וקשריה, נהנתה מגישה לחומרים ארכיונים נדירים, אך לא עשתה בהם שימוש רב. זכרונותיה שלה מ-אדם בימי הזוהר שלו לא הוכנסו לפרוטוקול, ורק התאמצה לחקור את עברו, כשהיה חיים כהן בלבד, ולא דמות על הפוסטר שסייעה למכור. בחירה זו פינתה מקום להתמקד בזוגיות של אדם עם יניר, זמר צעיר ושאפתן. באמצעות השיחות ביניהם, שעסקו בתקשורת, תהילה, משפחה ומיניות, יניר מסייע לחשוף את כל אשר אדם הצניע במהלך השנים.
הסרט הינו די קשה לצפייה עבור מעריציו המקוריים של אדם. אך הוא חובה לכל משתתפי וצופי "כוכב נולד" (איתם אדם משוחח ומלווה מכורסתו) ותוכניות דומות לה, שחלקם נולד כדור לאלילים אחרים. הזמר מסביר מול המצלמה, במילים ובמעשים, את מחירם הבלתי נסבל של קיצורי דרך: אלו יחזירו אותך לאותו מקום בדיוק, ולפעמים, לנקודה גרועה עוד יותר.
"חיים ואדם", במאית: מירי פרלמן, הקרנת בכורה טלוויזיונית: 3.2.2010, Yes דוקו
מרתק!
השבמחקלא ראיתי את הסרט, אבל ממה שמשתמע כאן, יש הבדל בין הכוכבים הנולדים לבין אדם, ולכן ההשוואה אליו לא מדויקת. למיטב הבנתי אדם לא עשה בדיוק "קיצור דרך" כדוגמת כוכבנולד אלא זכה בתהילה ה"מטאורית" בזכות האלבום שלו. (כמובן שבאותם ימים אלבום הוא סופו של תהליך יח"צני ארוך אבל זה לא משנה).
נקודת ההשוואה אם כן היא מהירות ההצלחה (שלעיתים אכן פירושה גם התרסקות מהירה) ולא דרך הפרסום. מעניין להשוות את דרכו לזו של נינט טייב, האייקון המוזיקלי של שנות האלפיים, שבחרה להפיק עם מוזיקאים פחות מיינסטרימיסטיים את אלבומה האחרון, צעד שגרם לרבים ממעריצה לעקם את אפם (כך לפחות על פי דיווחיה של המדיה הצמאה לדם).
תודה גבי!
פוסט מעניין, תודה. סקרנת אותי לראות את הסרט
השבמחק