מטעמי נוחיות וסדר, היא תופיע בבלוג בשלושה חלקים.
חלק ב': שגשוג מקומי, אושיק לוי מחזיר אותנו לפרופורציות, ניסיון לפרוץ לשווקים בין-לאומיים ומשבר שנות השמונים
חלק ג': שנות התשעים, כוחה של הטלוויזיה המסחרית,
המוזיקה בסרטי ימין מסיקה ורשימה להאזנה נוספת
בשנות התשעים, המוזיקה בקולנוע הישראלי לא העלתה איש לגדולה. זהבה בן שכיכבה לצד זאב רווח ב-"טיפת מזל" (רווח, 1992) כבר הייתה ידועה עם צאתו. והסרט לא מנע מהקריירה שלה להתגלגל בין רצף מהמורות. הופעתו הקצרה של אביב גפן ב-"נערי החוף" (צור מימון, 1992) היא רק קוריוז עבור מעריציו הכבדים. "החלונות הגבוהים" זכו לתחייה מחודשת בעקבות שימוש בשיריהם בפס קול "שירת הסירנה" (איתן פוקס, 1994). ושיריו של זוהר ארגוב קיבלו רשמית מעמד של "קלאסיקה ישראלית" בזכות הסרט הביוגרפי "זוהר" (ערן ריקליס, 1993). אך עדיין, שירים מקוריים חדשים, כמו בפס קול "ללקק את התות" (ברבש, 1992) היו רחוקים מלהרשים; במיוחד כאשר היו לחיקוי לא מוצלח של "הלהקה." סצנת המוזיקה האלטרנטיבית של העשור זכתה רק לכמה דקות של חסד מול משוכנעים ב-"ציפורים בניוטרל" (אייל שיראי, 1996).
שינוי חשוב התרחש מאמצע שנות התשעים, אז יצאו לאור סרטיו של ימין מסיקה ("מבט כואב", "בוכה בגשם", "שלום לך סיגל"), על גבי קלטות וידיאו. הזמרים תמיר גל, משה כהן ו-אבי ביטר כיכבו ברובם המוחלט. בסרטים בהם השתתף גל נעשה ניסיון ברור ומיוחד בקולנוע הישראלי: שחזור חייו האמיתיים של הזמר. קודם לכן, רק הסרט "כאסח" (חיים גיל, 1984) הציג את כוכבי המוזיקה המזרחית. אך בו לא היו לזמרים (ג'קי מקייטן, דקלון, זוהר ארגוב, חיים משה ועוד) תפקיד משחק מהותי, ובעיקר הגיחו לביצוע להיטיהם העכשוויים.
הפיתוי לתייג את מסיקה כממשיך דרכו של ג'ורג' עובדיה הוא גדול. לא רק בזכות שימושם הנרחב במוזיקה וזמרים אלא גם באיכויות הפקותיהם הירודות (למרות שסרטי עובדיה צולמו לרוב בפילם, רמתם הדרדה עם השנים). דברים שאמר מסיקה בערב מחווה לכבודו בסינמטק בתחילת שנות האלפיים, אף מזכירים את אלו של יד ימינו של עובדיה, המפיק מיכאל שווילי:
"רציתי שהאמנות תגיע לקהל שממנו הגעתי.
תושבי שכונות, עיירות פיתוח.
רציתי להעביר את המסר שלי לאנשים הפשוטים."
המייחד את סרטיו של מסיקה הם אמצעי ההפצה והמוזיקה החוץ-ממסדיים. לעומתו, עובדיה פעל במסלול הפצה רגיל של אולמות קולנוע, והמוזיקה בסרטיו הופיעה מתוך שיקול מסחרי גרידא, אשר אמור לרצות ולמשוך את מספר הצופים הרב ביותר. בסרטיו של מסיקה, המוזיקה היא חלק מבידול המכוון בהתרסה למי שאינם בהכרח קהל היעד של סרטיו.
גם בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, הטלוויזיה, מרגע הקמתה, התחרתה עם הקולנוע המקומי. הקולנוע בשנות השבעים היה עם ידו על העליונה במשך זמן רב בזכות עידוד ממשלתי ניכר, שכלל החזרי מס נדיבים. בימי שידור הטלוויזיה בשחור-לבן, הקולנוע הציע צבעים ותכנים שלא נראו על המסך הקטן. ב-1971, רשות השידור אמנם הוציאה את פס קול הסדרה "חדוה ושלומיק" שחיבר יאיר רוזנבלום; אך, בעיקר, הנפיקה תקליטים תעודיים ופסי קול של תוכניות הטלוויזיה החינוכית. כיום, בעידן המסחרי של הטלוויזיה הישראלית, פסי קול של סדרות יוצאים בהיקף דומה לקולנוע; לרוב, בהצלחה רבה ובעלת השלכות מרחיקות לכת יותר על המוזיקה הישראלית. סחף זה התרחש החל מאמצע שנות התשעים, כאשר שירי הנושא ל-"פלורנטין" ו-"זבנג" יצרו, בהתאמה, דור חדש של מעריצי "מוניקה סקס", ו-"מופע הארנבות של ד"ר קספר". ושיר הנושא מתוך "הפוך" סייע לאלבומו השני של ירמי קפלן להגיע למעמד אלבום זהב.
מגמה זו נמשכה גם בשנות האלפיים; החידוש ל-"דרכנו" (במקור, דני בסן) הביא למכירות זהב של פס קול "הבורגנים", ונבחר לשיר השנה ב-2002 במצעדי רשת ג' ו-גלי צה"ל. זמרים ותיקים חזרו לתודעה הציבורית באמצעות השתתפותם בטלנובלות, וסביב שיר הנושא ששרו, כרכו אלבומים חדשים ("נוגעת באושר" של אילנה אביטל, ו-"הלילה הוא הלילה" של צביקה פיק). חלפו שנים רבות מאז שלהיטים ישראליים הגיעו מתוך הקולנוע. השירים הבולטים האחרונים היו שיר הנושא מתוך "אהבה אסורה" (יוסי זומר, 1998), והחידושים ל-"גשם" (במקור, "בנזין") מתוך "עפולה אקספרס" (ג'ולי שלז, 1997) ו-"בוא" (במקור, ריטה) מתוך "יוסי וג'אגר" (פוקס, 2002).
כמובן, לא נמצא קשר ישיר בין הצלחת פס קול לטיב הסרט שממנו מקורו. נדמה כי, בתדירות נמוכה מבעבר, גורמים אלו מתאחדים לכדי יצירה משמעותית. בישראל, הקלאסיקות ממשיכות לחלוף מעל הראש. פסי קול רבים, גם לסרטים אהודים ומוכרים, אינם מודפסים עוד והפכו לפרטי אספנות. כתוצאה מכך, השירים יוצאים מהקשרם, וחמור מכך- נוצר חור לא הכרחי בדיסקוגרפיה של זמרים ומלחינים רבים, וזהותם המקורית מטשטשת. אף השפה העברית עצמה סובלת מהזנחה זו, כפי ש-אושיק לוי, בשיחה עמי, סיכם:
"כל פעם מצלצלים אליי מהאולפן כל מיני זמרים למיניהם. ואומרים 'אושיק?
זה אתה ששר שם את השיר 'השוטר אזולאי'?
מה זה השורה האחרונה שאתה שר שמה?
[ מדגים בשירה ] 'שמש אט יוצאת מנדנה'.
היה קשה להם לקלוט מה זה אומר."
* "מסך גדול מסך קטן: שירים מסרטים ומתוכניות טלוויזיה", הד-ארצי, 2008
* "בלי מילים: מיטב הנעימות והקטעים האינסטרומנטלים הישראלים", פונוקול, 2006
* "שירים מהסרטים: אוסף שירים מסרטים ישראליים", פונוקול, 1998
* "קרוב ורחוק: השירים היפים מתוך סרטיו של ג'ורג' עובדיה", הד-ארצי, 1996
* "מוסיקה מהסרטים", שם-טוב לוי, הד-ארצי, 1995
מעולה. מדהים איך שאתה זוכר את הכל.
השבמחקמאוד אהבתי את העובדה שהתייחסת גם לקולנוע של ימין מסיקה וג'ורג' עובדיה, לי טרם יצא לראות סרטים שלהם ובהחלט הרחבת את אופקיי לגביהם לפחות בכל הקשור למוזיקה.
תודה!
שיר
פוסט מרתק אוהבת (-:
השבמחק