יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

חידון "פרקר לואיס" נושא פרסים!

בהמשך לפוסט קודם שעסק בתכנית,
אני שמח להכריז על חידון "פרקר לואיס אינו יכול להפסיד".
הפרס שיוגרל הוא מארז העונה הראשונה בשלמותה, הכולל 4 דיסקים,
גדושים ב-Coolness.

כל שעליכם לעשות הוא לענות נכונה על 10 השאלות הבאות,
ולשלוח את פתרונותיכם אליי.
חלק מהתשובות נמצאות בפוסט שחיברתי,
ובעבור חלקן תיאלצו להתאמץ מעט יותר.
שימו לב לשאלת הבונוס: כל העונה עליה מגביר את סיכוייו לזכות!
השתתפות בחידון היא עד ה-8.12.2009


פרקר לואיס אינו יכול להפסיד. ואתם? המארז מחכה רק לכם!

1. במשך כמה עונות שודרה התכנית?

א. שתי עונות
ב. שלוש עונות
ג. ארבע עונות
ד. חמש עונות

2. מה מהבאים אינו ביטוי שנהג לומר פרקר לואיס?

א. Not A Problem
ב. Don't Have A Cow
ג. Coolness
ד. Synchronize Swatches

3. לאיזו דמות אחרת הושווה פרקר לואיס?

א. פריס ביולר
ב. ג'ואי ג'רמייה
ג. אלכס קיטון
ד. סטיב ארקל

4. כיצד פרקר, מייקי וג'רי כינו את עצמם?

א. השמינייה
ב. The Brat Pack
ג. הטורקים הצעירים
ד. Best Buds

5. מהו שם התיכון בסדרה?

א. אנגל ביץ'
ב. סנטו דומינגו
ג. ג'פרסון היי
ד. בדפורד פולס

6. כיצד זימנה המנהלת, גרייס מוסו, תלמידים למשרדה?

א. באמצעות פתק
ב. על-ידי קריאה במערכת הכריזה
ג. בהינף אגודל
ד. במחיאת כף

7. לצד אילו כוכבי סדרת נוער אחרת, התלווה קורין נמק (פרקר לואיס) בביקורו בארץ?

א. בברלי הילס 90210
ב. הצלצול הגואל
ג. תיכון סוויט ואלי
ד. אבא חורג, אמא חורגת

8. איזו מהדמויות הבאות עזבה את התוכנית?

א. קוביאק
ב. ג'רי
ג. שלי
ד. פרנק למר

9. מה היה העסק המשפחתי בו עבד פרקר לואיס, לצד הוריו?

א. "אטלס דיינר"
ב. "מונדו וידיאו"
ג. "ריגל ביגל"
ד. "ארנולד'ס דרייב"

10. מהו שם הפרק האחרון בסדרה?

א. Parker Lewis Can't Win
ב. A Night To Remember
ג. The Last Supper
ד. Diner '75

שאלת הבונוס: מהו הפרק או הקטע האהוב ביותר עליכם בתוכנית?
יש להשאיר תשובה לשאלה זו רק בתגובות למטה.
כל המשיב עליה מגביר את סיכוייו לזכות.


תזכורת לטובת אלו שהתרגשו ושכחו את הפרטים הקטנים:

  1. פתרונות לחידון יש לשלוח ישירות אליי.
    מענה על שאלת הבונוס יש להשאיר בתגובות למטה!
  2. השתתפות בחידון היא עד ה-8.12.2009

יום שני, 23 בנובמבר 2009

פוסט אורח: עשיריית העשור שלי ב-"שיר+ביום"

אני שמח להתארח בבלוג הנחוש של אחי רז, "שיר+ביום", ובו אני בוחר את עשרת שירי העשור שלי.
למרות שליבי נמצא בעשורים רחוקים יותר, שמחתי לגלות מחדש מספר אמנים עכשוויים, ולשתף אתכם ביצירתם המשובחת.




















ג'יל סקוט. יקירת הבלוג, מחייכת ביודעין כי מקומה ברשימה מובטח.

ג'ונגל מבטון: "זכרונות מגן החיות" ותערוכות תל-אביביות נוספות

חגיגות שנת המאה לתל-אביב כבר הסתיימו רשמית, וב-מוזיאון ארץ-ישראל עוד ישנה הזדמנות לחקור את סיפורה, ללא הלם הזיקוקים או זעם כלפי הפזרנות הממוסדת. רק לאחרונה הסתיימה התערוכה "יחי ראש העיר מאיר דיזנגוף!", שסקרה את פועלו של בכור ראשי העיר ומימדי ההערצה להם זכה; וכיום, מוצגות במוזיאון שלוש תערוכות חדשות המוקדשות לתל-אביב.

הראשונה, "זכרונות מגן החיות", עוסקת בתופעה המקומית הידועה: מקומות אהובים שחוסלו. גן החיות בתל-אביב פעל מ-1938 ועד 1980, ובמשך רוב שנות פעילותו היה מוקד לעניין רב. הוא הציע לילדי העיר פעילויות רבות כגון, תחרויות תחפושות בפורים ומתן שמות לגורי החיות. בנוסף, פעל במקום "קפה גן החיות" אשר פרסם את עצמו כ-

"מקום מרגוע ונופש, צל עצים מרעננים,
אגמי מים זכים, תמצא בערבי הקיץ החמים...
מקום מתאים למסיבות ונשפים"

רצפת הגלריה, בהתאם לנושא התערוכה, כוסתה בדשא מלאכותי; ניתן לשבת עליו ולצפות בהקרנת הסרט "ידידינו הטובים" אשר הופק לציון 25 שנה לקיומו של הגן. בין המסמכים המופיעים בתערוכה, ישנם כרטיסי כניסה, שלטי פרסומת, פרוטוקולים של העירייה, ומכתב של "אגודת חובבי גן החיות" המכריז בשמחה על הגעתן של חיות שהוזמנו מקהיר ב-1941.

כל מי שביקר בגן-חיות בחייו ודאי זוכר את הרגע, שבו ראה אדם המחקה את אחת החיות הכלואות. אירוע שכזה בהחלט מתועד בתערוכה; מדובר ביום קיצי בשנת 1963, אשר במהלכו הותרה כניסה חופשית לגן. המהומה שצולמה במדויק בכניסה לא הרתיעה את העירייה. עשור מאוחר יותר, קבעה כי בכל השבתות, הכניסה תהיה ללא תשלום אך לא היה די בכך להציל את גן החיות.

למרות שכאמור, פונה הגן בתחילת שנות השמונים, הצילום המאוחר ביותר שמוצג הוא רק מאמצע שנות ה-60. למרבה הצער, לא יצא לאור ספר המלווה את התערוכה, אשר באפשרותו היה להרחיב על התקופה המאוחרת של מוסד זה. ניאלץ להסתפק בעדותו המצמררת של אחד הצבים מהגן, שזוכר את טראומת המעבר ממקור ראשון.

"זכרונות מגן החיות", אוצרת: בתיה דונר, עד 30.3.2010





















תערוכה נוספת, שעוסקת גם כן בעבר הקרוב יחסית של העיר, היא "עיר לבנה, ימים שחורים". מטרתה היא הצגת האירועים הקשים ביותר שהתרחשו בתל-אביב; ייצוגם מאפשר, לפי דבר האוצרת, "את בידודם משטף חייה של ה-'עיר ללא הפסקה', עיר שבזמן הפיגועים חרתה על דגלה את סיסמת 'החזרה לשגרה'".

חלק ניכר מהתערוכה מוקדש לתקופת טרום הכרזת העצמאות: לרבות, שתי מלחמות העולם, אשר במסגרת הראשונה, גורשו מתל-אביב ויפו תושבים רבים, ובמהלך השנייה, הופצצה העיר, וגם מאורעות 1921, שסימנו תפנית לרעה ביחסי יהודים-ערבים באזור. אירועים אלו מיוצגים על-ידי צילומי האנשים ומצב הרחובות בעת ההיא; זאת לצד מודעות העירייה, שספק אוסרות, ספק מתחננות, שלא תיווצר התקהלות המונית בכל מקום שהוא בעיר.

האזור העוסק בפיגועי הטרור הרבים מ-1968 הוא, אולי, הקשה מכל; הן לצפייה והן לאוצרות. בחלק זה, נערך ניסיון מעניין לחסוך בדימויי הזוועה המוכרים לעייפה. ההתמקדות בצילומי אנדרטות הזיכרון להרוגי הפיגועים, נועדה למפות כיצד אלו שינו את הנוף העירוני של תל-אביב, ובמקביל, ייתכן שגם מעלו בתפקידן והשכיחו מכל עוברי האורח את אשר אירע; הדבר בא לידי ביטוי גם ברצח רבין, שמיוצג רק על-ידי תמונת אנדרטת הזיכרון, הניצבת כיום היכן שנורה.

בהשוואה לכל המוזכר לעיל, החלק שעניינו מלחמת המפרץ כבר נדמה לבדיחה נשכחת. לצד הקרנת סרטון הדרכה כיצד לחבוש את מסכת הגז, מופיע שער "העיר" הידוע, ובו השלט המכוון את התושבים ל-"אמאל'ה". להשלמת החוויה, ניתן להאזין בגיחוך לשידורי גלי-צה"ל מערב האזעקה הראשונה.

"עיר לבנה, ימים שחורים", אוצרת: גליה גור זאב, עד 30.3.2010



















התערוכה השלישית, "ההיסטוריה הסודית של תל-אביב", היא מרחיקת הלכת מכולן. זו מתחקה אחר המוצאות הפרה-היסטוריים של תל-אביב, ואין הכוונה לטקס הגרלת המגרשים של שכונת אחוזת-בית ב-1909. היא עמוסה בפריטים כגון גרזנים וכלי חרס מתקופות שונות שנמצאו במרחב יפו ותל-אביב, שמקורם, לעתים, הוא אלפי שנים לפני הספירה.

דווקא תערוכה זו, מבין השלושה, היא היחידה המתייחסת מפורשות לנעשה כיום בתל-אביב. לא פעם מציינים דברי ההסבר על פריטים ואתרים בה כי, "לחצי פיתוח ואינטרסים נדל"ניים" מנעו שימור ומחקר מתקדם כבר לפני עשרות שנים. דוגמה הולמת לכך היא מכתבה של חברת "תכן" משנת 1951 למנהל מחלקת העתיקות במשרד החינוך. נציג החברה פנה בבקשה שלא לעכב בניית מרכז מסחרי מטעמה בשיכון דן. אמנם נגלו במקום עתיקות, אך במכתב נטען כי, מנגד, למרכז המסחרי, "מצפה לו כל השכונה". ארכיאולוג העיר תל-אביב, ד"ר יעקב קפלן, מיהר להשיב: אין טעם בעיכוב מאחר ושרידי בית שני והתקופה הרומית במילא כבר נהרסו שם.

התערוכה כוללת גם עמדת "אתר ליד הבית", ממשק המאפשר למצוא אתרים ארכיאולוגיים סמוך למקום מגוריך (לפי אינדקס רחובות העיר או שמות האתרים). זו לא בושה לחוש גאווה מקומית, שעה שאתה מגלה כי הינך שוכן בסמוך ל-"גבעת בית המטבחיים-כיכר היל"; מקום בו נמצאו מערות קבורה מהתקופה הביזנטית. אין זה מעשי לבקש להשיב על כנו את כל אשר אבד ושונה בתל-אביב; אך לכל הפחות, ראוי לדרוש כי, "אתר ליד הבית" יעלה לשימוש פתוח באתר המוזיאון ו/או באתר העירייה.

"ההיסטוריה הסודית של תל-אביב", אוצרת: ניצה בשקין-יוסף,
עד 28.2.2010

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

שמונה שנים שמנות: עונתה הטובה האחרונה של "משפחת סימפסון"

באחד הפרקים המרגשים של "משפחת סימפסון", "Like Father, Like Clown" מהעונה השלישית, קראסטי הליצן לא רצה לעזוב את בית המשפחה בתום ארוחת ערב, אליה הגיע תחילה בחוסר חשק. אך מאחר והתרגש עד עמקי נשמתו מהאווירה החמה שכמוה לא ספג כילד, קראסטי נאחז בכל תירוץ על מנת להישאר עוד קצת בביתה; בין השאר, אף שלף בהתלהבות את האלבום המשולש של "הקונצרט למען בנגדלש". שנים רבות לאחר מכן, והנה התוכנית עצמה, בעונתה ה-20, זורקת לחלל האוויר כל טריק אפשרי אשר ימנע את עזיבתה ויצדיק את קיומה: פתיח חדש ב-HD, מארג' מצטלמת ל-"פלייבוי", ו-מוכרזת תחרות ליצירת דמות חדשה.

יש שיטענו כי, כל אלו אינם פרי היסטריה מצד המפיקים בעקבות הפופולריות הדועכת של הסדרה, אלא רצון לסיים את שידורה בקרוב, ובאופן המרשים ביותר. כך או אחרת, קיימת הסכמה רחבה, בין המעריצים, המבקרים והיוצרים, שהתכנית נפלה מגדולתה, אי שם עוד בתחילת העשור. אחת הסיבות לשינוי בסדרה קשור למשך הרצתה. מזה מספר שנים, עובדים על התוכנית יוצרים שכבר גדלו על "משפחת סימפסון" בילדותם, וכעת מעוניינים להוסיף את המגע האישי שלהם, שהושפע גם מסדרות תזזיות יותר; כך שעיקר הדגש הושם ל-גגים שונים, בניגוד לפוקוס הקלאסי של התכנית- תסריט מהודק.

הפרקים הטובים ביותר של "משפחת סימפסון" מאז ומתמיד היו כמו סרט קצר עשוי היטב, ולא סדרה קומית שמחפשת צחוק זול בכל רגע. היא התגאתה במה שאף סדרה מצוירת (ומעטות מהמצולמות) לא השיגה לפניה: רצף עלילה קוהרנטי, סאטירה חברתית שנמנעת מהטפה, ועומק רגשי מפתיע.

העונה השמינית, ששודרה בין 1996-1997, הייתה האחרונה שהציגה בעקביות משכנעת את התכונות הללו. אחת ההוכחות לחוזקה היא העובדה שרבות מעלילות פרקיה היוו בסיס חוזר להתייחסויות בעונות מאוחרות יותר. הדבר ניכר במיוחד בשלל פרקי העונה השמינית שעסקו במערכות-יחסים, ביניהם: גירושי הוריו של מילהאוס, תחילת הרומן בין המנהל סקינר ל-גברת קרבאפל, והדייט הראשון של ליסה עם נלסון, כאשר מביט מהצד, מילהאוס, ידידה הנצחי והקנאי.
















Poochie. "אני חצי ג'ו קמל, ושליש פונזרלי"

ניתן להבחין ביוקרתה האבודה של "משפחת סימפסון", גם לפי הופעות האורח שבה. בעבר, מרגע שהצלחתה הוכחה, הן נחשבו, לדבר יוקרתי, שזכו לו מתי מעט. אך כיום, קשה כבר להצביע על אדם ידוע אחד שלא תרם לסדרה את קולו, כולל סטיבן הוקינג ו-טוני בלייר; הדבר נחשב לאלמנטרי, בדיוק כמו הופעת אורח ב-"סטרדיי נייט לייב" או כל תכנית אירוח לילה אחרת.
הכמות הרבה של האורחים הביאה לכך שבניגוד לנהוג בעבר, רוב הידוענים מגלמים את עצמם למספר רגעים ספורים, ולכן ההופעות הללו נראות תלושות ופחות משעשעות.

העונה השמינית כללה כמה הופעות אורח מצוינות, ושמרה היטב על הטעם ביצירת דמויות חדשות, המהוות חלק מהותי מהפרק: הקומיקאי רודני דיינג'רפילד בתור בנו של מר ברנז, ג'וני קאש כ-תן המתגלה ל-הומר בטריפ צ'ילי חריף, הבמאי ג'ון ווטרס כזבן בחנות יד-שנייה המתמודד עם ההומופוביה של הומר, דיוויד הייד-פירס כאחיו המריר של "סייד שואו בוב" [ אשר גם גילם אז את אחיו של קלסי גרמר, קולו של בוב, ב-"פרייז'ר"] ו-דיוויד דוכובני ו-ג'יליאן אנדרסון כ-"מאלדר וסקאלי" שבאו לחקור דיווח על עב"מ בספרינגפילד.




















לצד הפרקים המשובחים שעומדים בזכות עצמם, הופיעו בעונה צמד פרקים אשר התייחסו באופן ישיר למעמדה של "משפחת סימפסון", כמי שכבר נאלצת להוכיח את מידת הרלוונטיות שלה, ונקלעה עם הגב לקיר. הראשון שבהם, "The Itchy, Scratchy and Poochy Show", מציג דמות חדשה של כלב, שמצטרפת לצוות חתול-עכבר האהוב. ליסה מציינת באכזבה כי, "דמות חדשה היא, לרוב, ניסיון נואש להעלות רייטינג נמוך"; ובמהרה נכנסת למטבח, ללא הסבר מקדים נוסף, דמותו של הדייר הזמני בבית סימפסון, רוי, שאינו אלא הגרסה האנושית ל-פוצ'י. הומר זוכה לדובב את דמות הכלב, שלא האריכה ימים ונחתכה באכזריות מן התוכנית בהופעתה השנייה בלבד; וגם רוי בסוף הפרק, מבשר בשמחה כי הוא עוזב לטובת מגורים עם שתי בחורות.

בפרק שכמעט שחותם את העונה, "The Simpsons Spin-off Showcase", מציג המנחה הבלתי-נלאה, טרוי מק'לור, שלוש סדרות-בת, שיצאו, לכאורה, מהתכנית המקורית. האחת, בכיכוב המפכ"ל וויגם ו-המנהל סקינר, החוברים לפתור פשעים בניו-אורלינס; השנייה, עם מו והסבא אברהם סימפסון, שנשמתו התגלגלה למכונת מד-האהבה בבאר של מו, וכך מסייע לו ברומנטיקה. השלישית, בניצוחה של משפחת סימפסון עצמה, למעט ליסה שלא רצתה נגיעה בדבר- "The Simpsons Family Smile-Time Variey Hour": מופע המכיל תפאורה נוצצת, בדיחות קרש ושירי פופ, מעין שילוב של מופעי הטלוויזיה הסכריניים "Brady Bunch Variety Hour" ו-"Sonny and Cher Comedy Hour".

מק'לור מסכם ושואל את השאלה שהציקה לכל מי שהתמיד לעקוב אחר "משפחת סימפסון" :"כיצד שומרים על התוכנית טרייה ומצחיקה לאחר שמונה שנים ארוכות?". הוא מנסה להרגיע את הצופים ומשתפם במה שמתוכנן לעונה התשיעית: כוחות קסם, חתונה אחר חתונה [ לני, "איש הדבורה", ו-איטצ'י נישאים ל-סלמה ], בארט מגלה כי הוא חלק משלישיית בנים אובדים, וגם נוסף לתכנית חייזר ירוק קטן, ששמו אוזמודיוארד, שרק הומר מסוגל לראותו [ בדומה ל-גאזו, החייזר שהופיע ב-"משפחת קדמוני", החל מעונתה החמישית ].

מה שנתפס בשעתו כדבר מופרך לחלוטין, לא יפתיע עוד איש, אם אכן אחד מהמאפיינים הנ"ל ישתרבבו לתוכנית. כבר בעונה התשיעית של "משפחת סימפסון", הוצג פרק חסר היגיון שכזה, ובו המנהל סקינר הודה כי הוא למעשה יתום בשם ארמן טמזריאן, שלחם עם סקינר האמיתי בוייטנאם. במקום לספר לאימו שבנה נהרג, הוא גנב את זהותו מתוך רחמים. בסוף הפרק, כולם נשבעו לא להזכיר זאת שוב. על כן, ראוי בהחלט להביא את התכנית לסיומה, בעונה עגולה וסמלית זו. יש להשקיע מאמץ כנה בהכנת סדרות-בת עתידיות; הצעתי האישית: "המקום של קראסטי"-Krusty's. מה יש עוד לפרט? זה נכתב מעצמו.