
חוברת "פופי". לירות קונות עולם שלם
פופאי המלח הגיח בשנת 1929, ומיהר להילחם, כל פעם מחדש, על ליבה של אוליב אויל. מאבק קל מזה ניהל על תשומת הלב של ילדי ישראל. בשנים 1971-1973, הם התמסרו ל-73 חוברות "פופי", שפורסמו תחילה על בסיס שבועי. דמויות המשנה בהן היו זהות למקור האמריקני, וגם כללו סדרות קומיקס נוספות, כגון "פרופסור חרטומי", "משפחת הרובוטים" ועוד. הקרנת הסרטים המצוירים של "פופאי" בטלוויזיה הישראלית, באותה עת, שימשה כזרז, ודלק, להדפסת החוברות. המוציא לאור היה מאיר מזרחי, בהוצאתו הפרטית, שקיימת משנת 1955. מזרחי כבר נודע אז כמי שסיפק לילדים ונוער את חומרי הקריאה המלהיבים ביותר; סדרות שלמות שהיו לרבי-מכר כגון תרגומי אניד בלייטון, "הספורטאים הצעירים", ו-"דני דין".
עורך החוברת היה המשורר יוסי גמזו, שהתייחס בזלזול מה לגיבור הראשי. מבחינתו, פופאי היה לעטיפה מזמינה בלבד, שנועדה לקשט חומרי קריאה רציניים וראויים יותר שטמן בחוברת. בכל מקרה, הייתה זו הפעם הראשונה, והאחרונה, שלדמותו של פופאי, היה בארץ מגזין קבוע משל עצמה.

כגון פתיחת שנת הלימודים. לרגל 5 שנים למלחמת ששת הימים, הוקדשו שני גיליונות לנושא זה. במהדורות אלו, הופיעו סיפורי גבורה שונים וחידוני טריוויה. באחד מהגיליונות הללו, רשם גמזו:
"אבל, אם נכפתה עלינו המלחמה הזאת, לפני חמש שנים (ממש כמו שנכפתה עלינו מלחמת סיני, בשנת 1956, ומלחמת השחרור, בשנת 1948) חובה היתה עלינו להילחם באומץ, בחירוק-שיניים על זכותנו לחיים עצמאיים, לחיים של שלום ויצירה על אדמתנו שלנו...אבל אפשר- כן, ז ה אפשר- להיות ג א י ם. גאים בכוחו של צה"ל, שהוא צבא עממי במלוא מובן המילה; גאים באחוות כל שכבות העם, בשעת מצור וסכנה. לא יהירים, לא מתרברבים, לא מזלזלים בכוחו של האויב, חלילה- אלא גאים גאווה שקטה כזאת, כבושה כזאת; והעיקר :
מתפללים ל ש ל ו ם !"

טור העורך של גמזו. עצות ונזיפות למכביר
גמזו מעולם לא הסתיר כי ליבו נמצא בין דפי "חבריה- עתון הצברים הצעירים", אשר צורף לחוברת "פופי". כשם שהמו"ל, מאיר מזרחי, השתמש ברווחיות הספרות הפופולרית שהפיץ בכדי לממן תרגומים לספרות קלאסית, כך גם גמזו קיווה כי תכניו של "חבריה" יחלחלו לילד הקורא, באופן עקיף. המדורים בו הציעו מגוון רחב של נושאים, החל בהיסטוריה צבאית, גיאוגרפיה וכלה בסיפורים מתורגמים של צ'כוב, באלזאק, עגנון, טולסטוי ו-המינגווי.
רוב המדורים נחתמו בשם עט, הרלוונטי למדור מסוים, כגון "עמיחי חובב החי", ו-"רני ידעני". סביר להניח כי גמזו עצמו עמל על חיבורם. בין המדורים שהופיעו ב-"חבריה": "קלע אל הבול- מדור הבולאות", "הבה נעלה חרס בידינו- מדור הארכיאולוגיה", "חרוזים עליזים", "חידות וחידודים", "משחק המלכים- מדור השחמט", "טוב מראה עיניים- מדור הציור, הפסול והאדריכלות", "יותר גבוה!!! יותר חזק!!! יותר מהר!!!- מדור הספורט", ו-"מדע לילד- מדור הכימיה והפיסיקה".
בחלק מ-"צחוק בצד- מדור הבדיחות", הופיעה דמותו של דני שובבני, תחת השם "דני בדחני".
ב-"מצעד הפזמונים- מדור הלהיטים" הופיעו מילות שירים אהובים, בדומה למה שנעשה, במקביל, ב-"להיטון". קוראי "פופי" ביקשו פעמים רבות שיופיעו תמונות זמרים ושחקני קולנוע, אך גמזו טרח להסביר שוב ושוב כי, לדעתו יש לחומרים מסוג זה במה רחבה דיו במילא בעיתונים אחרים. עם הזמן, בכל אופן, הופיעו ב-"חבריה" תמונות וכתבות על זמרים, ישראלים בעיקר.

שער "חבריה" טיפוסי. טולסטוי יפה לכל גיל
עיקר השיג ושיח נעשה בין דפי המדור "קוראי חבריה כותבים לנו". בתחילה, הייתה זו כתובת עבור שאלות קהל הילדים, תגובותיהם ובקשותיהם השונות בנוגע לחוברת עצמה. קורא אחד ניצל את הבמה בכדי להביע תרעומת עזה:
תשובת המערכת לכך חולקה לארבעה סעיפים ארוכים. בין השאר נמסר בה כי:"תסלחו לי, אך אינני משוכנע שהצייר שלכם ראה ציור אמיתי של פופי מימיו. למשל: פרט
ידוע הוא, שלפופי שלוש שערות על ראשו, ואילו על ראשו של ה'פופי' שלכם- איזה 20
זיפים...גם את התרד ואת בלוטו לא מצאתי באותה חוברת יחידה שקניתי וחוץ מזה: מה
עניין סין ובאנגקוק וציד לוויתנים לפופי? למה אינכם מספרים על תולדות פופי?..."
"אילו קראת את סיפור ה'היסטוריה' של פופי, היית שם לב לכך שדמותו של המלח העליז
עברה גלגולים ושינויים רבים, לפי טעמם של הציירים השונים שעיבדו דמות זו במרוצת
השנים. והוא הדין ב...שערותיו של פופי. אגב, צייר המערכת שלנו, יעקב שילה, אינו
מצייר כלל את סיפורי פופי (את אלה מציירים ציירים אמריקאניים, מעבר לאוקינוס) אלא
אך את חלקם העיקרי של עיטורי 'חבריה'."

"יגאל הגיע באיחור קל ו'החברה' קיבלו אותו במין שקט מאופק, מתוח ומשונה"
"אנו מדפיסים סיפור זה כדוגמה לרבים מביניכם, קוראינו היקרים האוחזים בעט:
דוגמה לסיפור השאוב מחייכם, הכתוב בצורה מרתקת, בעברית נאה
ובתוספת לקח ומוסר-השכל חינוכיים ומאלפים."
ילד אחד, אשר שמח על פרסום מכתבו הראשון וצירף למכתב נוסף שיר שחיבר, נענה בסגנון דומה:"לצערנו לא נוכל לפרסם את יצירותיכם. נסו נא להתאמץ קצת יותר, לשפר את הסגנון
(והכתיב, אוי, הכתיב!) ולשלוח אלינו משהו שהשקעתם בו מחשבה, סבלנות, וריכוז..."
"אין השיר נראה לנו- ועמך הסליחה. לא די שחורזים מלים דומות בצילצולן אלה לאלה, אלא
שיש לצקת בהן תוכן כלשהו. רעיון, תמונה, משהו...נסה להתאמץ מעט יותר- ואנו תקווה כי תצליח. נ.ב.: תשובה זו מיועדת אף לך, הקורא ישראל גוטמן מרחוב אבטליון 2, בני-ברק."

הודעה על המבצע הראשון. פטיפון באחריות
למרות הטון הנוקשה שהדהד בו, בכל זאת, זכה "פופי" לאהדה רבה. בגיליון 15, הוכרז על מבצע פרסים ראשון; בכל שער אחורי, החל להתפרסם ספח ממוספר, אותו הילדים התבקשו לשלוח למערכת, בכדי שיעפילו לשלב הגרלת הפרסים עצמם. ההיענות הייתה רבה, ומבצע ההגרלה השני נפתח כ-10 גיליונות לאחר מכן. שווי הפרסים בו היה כפול מזה של קודמו (10,000 לירות), ובמקום 5 ספחים, נדרשו 10 ספחים. לאחר הספח העשירי, התפרסמו עוד שני ספחים לא ממוספרים, עבור אלו שהחמיצו גיליון מסוים ורצו, בכל זאת, להיכלל בהגרלה. בטרם פורסמו שמות הזוכים בהגרלה השנייה, הקדיש גמזו את טורו לסיפור חברת "עץ הזית", נותנת החסות למבצע:
"...והמכונות הראשונות שפעלו בחברה, הובאו ממצרים (אז לא היה,
כמובן, מצב של מלחמה ואיבה בינינו ובין ארץ הנילוס, ומי יתן ונזכה בעתיד לביטולו של
מצב זה). מטעני הייצוא הראשונים מתוצרת המפעל- הופנו אף הם לארצות ערב (ואנו תפילה, כולנו, כי לא ירחק היום ונייצא למצריים לא רק שמנים, סבון וחמרי רחצה וניקוי שונים, אלא אף ספרות ועיתונות לילדים, לילדי שתי הארצות, ילדי תקופת השלום...)."
על גבי השער האחורי של גיליון 40, צולמו הילדים הזוכים לצד מנכ"ל החברה, מנהלת מחלקת הפרסום ועורך-דין מטעם הוצאת "מ.מזרחי". גמזו ניסה להרגיע את אלו שלא זכו, וטען באחד מטוריו שאין זה מבצע ההגרלה האחרון שתקיים החוברת- אך לימים הסתבר כי, זו אכן הייתה ההזדמנות האחרונה לקבל במעמד חגיגי שכזה רשמקול, אופניים ופטיפון.
הזוכים המאושרים במבצע השני. האם החליפו ביניהם?
הביצוע הגרפי היה מרושל במיוחד בגיליונות מאוחרים; הכתב גדל, קווי מסגרות הסיפורים נמתחו ובכל זאת, נותר חלל ריק בסוף העמוד, אותו מילאו באמרות, כגון "ויתר עלילות חרטומי הגאון כתובות לזכרון בשאר חוברות השבועון!!!". דמותו של פופי שוב הופיעה פחות לטובת סדרות אחרות, והשער האחורי תפקד לעתים כדף ריק לצביעת הדמויות. בנוסף, שורבבו פרסומות רבות, שנפרסו על גבי כפולות עמודים, שקידמו חוברות אחרות של ההוצאה, כגון "טקס גיבור המערב הפרוע", "טרזן", ו-"תולדות המערב הפרוע". בגיליון 63, לאחר אותה הדרדרות ממושכת הניכרת לעין, גמזו שיתף בהרחבה את קהל הקוראים בקשיי הפרסום:
"...ומכאן, מהדגמה חיה ומפורטת זו של מאמצי המערכת לשכלל, לשפר ולגוון את
עיתוננו-עיתונכם, בלי הרף (כולל הצד הבידורי-צבעוני של "פופי")- לשינוי הכרחי: מעתה
יהיה מחירו של "פופי" (הכולל בתוכו, כמובן, אף את "חבריה") 175 אגורות, במקום 150 אגורות, עד כה. אין אנו שמחים על העלאה זו, ואף ניסינו לדחותה במשך זמן רב, והאמינו לנו: לאור ההתייקרויות הרבות במחירי הנייר, הדפוס, הכריכה וכדומה, לא היה הדבר קל: אך עתה נאלצנו להיכנע לתנאי המצב, ואנו מקווים כי צעד זה יתקבל בהבנה..."

*הערה: ציטוטי החוברת מובאים כלשונם, לרבות הכתיב החסר, הדגשות וכו'


