יום שלישי, 1 בדצמבר 2009

"ויש לנו פיצוח!": כיצד ניתן עוד לשחק כיום ב-"פיצוחים"

לתדמית הרצינית של הערוץ הראשון אחראים לא רק תוכניות המדע וההיסטוריה, אלא גם השעשועונים הרבים שהופקו בו לאורך השנים. "מקבילית המוחות", שעשועון הטריוויה בהנחיית יצחק שמעוני, הפך עוד בזמן שידורו למושג נרדף ל-"לחץ פיזי מתון"; ובהתאם, זכה לפרודיות "מוח על האש" ו-"טרפזית השכל".

שעשועון ידע נוסף, מפורסם לא פחות, היה "פיצוחים". לכאורה, מדובר בתכנית קלילה יותר, בזכות הנחייתה הממזרית של שוש עטרי ז"ל, וקהל משתתפים צעיר (ובו ייצוג-יתר לתלמידי תיכון "בליך" ברמת-גן). אך לצד הערות השוליים השובבות של עטרי, הוטחו במתחרים רצף שאלות ידע כללי מכשילות, שנוסחו בסגנון "קפד ראשו" ומשחקי מילים אחרים. בשלב האחרון במשחק, התחרה המתמודד המוביל נגד עצמו: לרשותו עמדו 30 שניות בלבד, בהן נאלץ לפענח ביטויים לפי ראשי תיבות.

לאחרונה, פני, מהבלוג הדעתני "קסטה", העלתה לרשת קטע נדיר מ-"פיצוחים". הקובץ כבר הוסר בעקבות בקשתו התקיפה של אחד המשתתפים בפרק. לדבריה, כל כוונתה הייתה:"לשתף במשהו נוסטלגי ותמים במובן הטוב של המילה", וציינה בצדק כי, "זו חוויה נדירה בימינו אשכרה להשכיל מחידון טלוויזיוני". במהרה, התפתח דיון בבלוג "כיצד יש לפעול באופן עקרוני במקרים כאלה". במהלך חילופי הדברים, נזכרתי כי, אחד הפרסים שחולקו לזוכים בתוכנית היה גרסה ביתית לשעשועון. נלהב מתמיד, הכרזתי שאהיה מוכן להעניק עד חצי המלכות עבור פריט אספנים זה.















בהמשך, פניתי לחברת "קודקוד" בעניין המשחק, ונעניתי כי, אכן, לא ניתן להשיגו עוד בחנויות. אך החדשות הטובות הן שנותרו מספר יחידות במלאי המחסנים! [ פרטי רכישה בהמשך ]. הזדרזתי לרכוש את המשחק, וכהכרת תודה על חלקה בתזכורת, הזמנתי את פני וחברתה, נטע, לתחרות. המהדורה הביתית, שיצאה ב-1993, מיועדת ל-3 משתתפים או יותר, המתחלקים לשתי קבוצות. חוברו לה 2,400 שאלות (!), כאשר מטרת המשחק היא "פיצוח"- מענה על מספר שאלות, כך שישלימו רצף, המשתרע בין דפנות ה-"כוורת". לכל קבוצה- צבע וכיוון התקדמות משלה.

קצב המשחק איטי יותר, מכפי שהתנהל באולפני הטלוויזיה החינוכית. ראשית, נדרש זמן רב לסגל את אופן החשיבה האופייני שיסייע בפתרון השאלות. שאלה לדוגמה היא: "הפה שלי"; "גבוה"; ו"היד שלה" חברו לקבר גיאומטרי...התשובה: פירמידה (פי-רמ-ידה). שנית, בכל הנוגע לאישים או אירועים אקטואליים, חובה לזכור כי התשובות לאלו טמונות, לכל הפחות, 16 שנה בעבר. וכמובן, ללא הכנה מוקדמת, רובנו יתקשו לצטט פסוקי תנ"ך, או למקם את שבילי הארץ, המקשטים את כרטיסי השאלות לרוב. מפתחי המשחק צפו מעין תרחיש שכזה, ובסופה של חוברת הוראות המשחק, נכתב כי:

"אנו מציעים שכל מי שהשיב נכון לשאלה יסביר את התשובה לחבריו,
והמשתתפים ידונו בה ע"י פיתוחה והרחבתה.
להבנת תשובות ניתן להעזר גם במילון מונחים או ביודעי דבר."












מנצח מי שמפצח!- שחקו ותהנו!

בנוסף, מעצם היותה גרסה ביתית, אין היא כוללת לחצנים אלקטרוניים עבור המשתתפים. לכן, נעזרים בקוביה, והיא המכרעת למי זכות ראשונים לענות. במידה ושתי הקבוצות לא פתרו את הקושיה, נבחרת שאלה חדשה עבור אלו שנדרשו לענות בתחילה.
אנחנו, מנגד, הפכנו מצב זה לשלב "סבב התפרצות", בו שתי הקבוצות כבר יכולות (תיאורטית) להשיב.

להעצמת החוויה הכללית , אף השמענו את פתיח התוכנית בתחילתו וסיומו של כל משחק. גולת הכותרת של הערב הייתה נטלי, בת-זוגתי, שנטלה על עצמה את תפקיד ההנחיה (לרבות, כריות בכתפיים). בהחלט מומלץ כאשר משחקים בגרסה הביתית, למנות אדם נוסף, אשר ישאל את השאלות, ויפסוק איזו תשובה תתקבל. אין לכך הסבר הגיוני, ובוודאי שזה לא רשום בהוראות המשחק, אבל כולנו סיכמנו כי בעצם, שוש תעדיף שכך יהיה.

מעוניינים גם כן במהדורה הביתית של "פיצוחים"?
כתבו ל-:

הרצנו בע"מ- עבור שירות לקוחות
ת.ד. 8396
מושב מגשימים 56910

וצרפו 135 ש"ח (כולל דמי משלוח).
נא לציין כתובת מלאה למשלוח המשחק.

אגב טלוויזיה משובחת, חידון "פרקר לואיס" נמשך עוד שבוע בלבד!
אל תפספסו הזדמנות חד-פעמית לזכות במארז העונה הראשונה!

4 תגובות:

  1. איזה כיף!
    * הייתי נותן לא מעט בכדי לראות את הקטע הנדיר.

    השבמחק
  2. היה לי לכבוד לפתוח את הקופסה שנשמרה מנויילנת (!) לכבוד האירוע וזו הזדמנות פומבית להודות על ההזמנה והאירוח. ערב קאלט מושקע ביותר, כולל אפקטים מוזיקליים, תלבושות ותפאורה. נטלי היתה מאוד מקצועית בתפקיד שוש עטרי אפילו הכינה "פודיום" של מנחה ואף התייעצה עם שמוליק רוזן וירטואלי... השאלות לא פשוטות בכלל, חלקן טריוויה, חלקן בסגנון תשבץ הגיון, חלקן קפד ראשו. לדעתי מתאים לגיל 20 ומעלה.

    ננס אדום – אפשר לבקש מהטלויזיה החינוכית להעלות את הפרקים בנושא קולנוע לאתר התכנית
    http://23tv.co.il/442-he/Tachi.aspx

    השבמחק
  3. פיצוחים עשתה לי סיוטים כילד ושמיעת שיר הפתיחה את הזכרונות האלו. יכול להיות שהסיבה היא שעדיין, שנים אחרי, אני לא מסוגל לענות על אף שאלה. או שבאופן כללי ההרגשה היתה קרובה מדי לשיעור לשון. הפוסט מצויין, אבל נראה לי שבמקרה של משחק הקופסא אני אאלץ להשאר על הספסל.

    השבמחק
  4. אנונימיDec 1, 2009 03:44 PM

    ווווואאאאוו, איזו נוסטלגיה... סחתיין על היוזמה, בא לי להצטרף אליכם לערב שכזה... תזמינו אותי כשיבוא לכם!

    שיר

    השבמחק