ג'ונגל מבטון: "זכרונות מגן החיות" ותערוכות תל-אביביות נוספות

חגיגות שנת המאה לתל-אביב כבר הסתיימו רשמית, וב-מוזיאון ארץ-ישראל עוד ישנה הזדמנות לחקור את סיפורה, ללא הלם הזיקוקים או זעם כלפי הפזרנות הממוסדת. רק לאחרונה הסתיימה התערוכה "יחי ראש העיר מאיר דיזנגוף!", שסקרה את פועלו של בכור ראשי העיר ומימדי ההערצה להם זכה; וכיום, מוצגות במוזיאון שלוש תערוכות חדשות המוקדשות לתל-אביב.

הראשונה, "זכרונות מגן החיות", עוסקת בתופעה המקומית הידועה: מקומות אהובים שחוסלו. גן החיות בתל-אביב פעל מ-1938 ועד 1980, ובמשך רוב שנות פעילותו היה מוקד לעניין רב. הוא הציע לילדי העיר פעילויות רבות כגון, תחרויות תחפושות בפורים ומתן שמות לגורי החיות. בנוסף, פעל במקום "קפה גן החיות" אשר פרסם את עצמו כ-

"מקום מרגוע ונופש, צל עצים מרעננים,
אגמי מים זכים, תמצא בערבי הקיץ החמים...
מקום מתאים למסיבות ונשפים"

רצפת הגלריה, בהתאם לנושא התערוכה, כוסתה בדשא מלאכותי; ניתן לשבת עליו ולצפות בהקרנת הסרט "ידידינו הטובים" אשר הופק לציון 25 שנה לקיומו של הגן. בין המסמכים המופיעים בתערוכה, ישנם כרטיסי כניסה, שלטי פרסומת, פרוטוקולים של העירייה, ומכתב של "אגודת חובבי גן החיות" המכריז בשמחה על הגעתן של חיות שהוזמנו מקהיר ב-1941.

כל מי שביקר בגן-חיות בחייו ודאי זוכר את הרגע, שבו ראה אדם המחקה את אחת החיות הכלואות. אירוע שכזה בהחלט מתועד בתערוכה; מדובר ביום קיצי בשנת 1963, אשר במהלכו הותרה כניסה חופשית לגן. המהומה שצולמה במדויק בכניסה לא הרתיעה את העירייה. עשור מאוחר יותר, קבעה כי בכל השבתות, הכניסה תהיה ללא תשלום אך לא היה די בכך להציל את גן החיות.

למרות שכאמור, פונה הגן בתחילת שנות השמונים, הצילום המאוחר ביותר שמוצג הוא רק מאמצע שנות ה-60. למרבה הצער, לא יצא לאור ספר המלווה את התערוכה, אשר באפשרותו היה להרחיב על התקופה המאוחרת של מוסד זה. ניאלץ להסתפק בעדותו המצמררת של אחד הצבים מהגן, שזוכר את טראומת המעבר ממקור ראשון.

"זכרונות מגן החיות", אוצרת: בתיה דונר, עד 30.3.2010

תערוכה נוספת, שעוסקת גם כן בעבר הקרוב יחסית של העיר, היא "עיר לבנה, ימים שחורים". מטרתה היא הצגת האירועים הקשים ביותר שהתרחשו בתל-אביב; ייצוגם מאפשר, לפי דבר האוצרת, "את בידודם משטף חייה של ה-'עיר ללא הפסקה', עיר שבזמן הפיגועים חרתה על דגלה את סיסמת 'החזרה לשגרה'".

חלק ניכר מהתערוכה מוקדש לתקופת טרום הכרזת העצמאות: לרבות, שתי מלחמות העולם, אשר במסגרת הראשונה, גורשו מתל-אביב ויפו תושבים רבים, ובמהלך השנייה, הופצצה העיר, וגם מאורעות 1921, שסימנו תפנית לרעה ביחסי יהודים-ערבים באזור. אירועים אלו מיוצגים על-ידי צילומי האנשים ומצב הרחובות בעת ההיא; זאת לצד מודעות העירייה, שספק אוסרות, ספק מתחננות, שלא תיווצר התקהלות המונית בכל מקום שהוא בעיר.

האזור העוסק בפיגועי הטרור הרבים מ-1968 הוא, אולי, הקשה מכל; הן לצפייה והן לאוצרות. בחלק זה, נערך ניסיון מעניין לחסוך בדימויי הזוועה המוכרים לעייפה. ההתמקדות בצילומי אנדרטות הזיכרון להרוגי הפיגועים, נועדה למפות כיצד אלו שינו את הנוף העירוני של תל-אביב, ובמקביל, ייתכן שגם מעלו בתפקידן והשכיחו מכל עוברי האורח את אשר אירע; הדבר בא לידי ביטוי גם ברצח רבין, שמיוצג רק על-ידי תמונת אנדרטת הזיכרון, הניצבת כיום היכן שנורה.

בהשוואה לכל המוזכר לעיל, החלק שעניינו מלחמת המפרץ כבר נדמה לבדיחה נשכחת. לצד הקרנת סרטון הדרכה כיצד לחבוש את מסכת הגז, מופיע שער "העיר" הידוע, ובו השלט המכוון את התושבים ל-"אמאל'ה". להשלמת החוויה, ניתן להאזין בגיחוך לשידורי גלי-צה"ל מערב האזעקה הראשונה.

"עיר לבנה, ימים שחורים", אוצרת: גליה גור זאב, עד 30.3.2010

התערוכה השלישית, "ההיסטוריה הסודית של תל-אביב", היא מרחיקת הלכת מכולן. זו מתחקה אחר המוצאות הפרה-היסטוריים של תל-אביב, ואין הכוונה לטקס הגרלת המגרשים של שכונת אחוזת-בית ב-1909. היא עמוסה בפריטים כגון גרזנים וכלי חרס מתקופות שונות שנמצאו במרחב יפו ותל-אביב, שמקורם, לעתים, הוא אלפי שנים לפני הספירה.

דווקא תערוכה זו, מבין השלושה, היא היחידה המתייחסת מפורשות לנעשה כיום בתל-אביב. לא פעם מציינים דברי ההסבר על פריטים ואתרים בה כי, "לחצי פיתוח ואינטרסים נדל"ניים" מנעו שימור ומחקר מתקדם כבר לפני עשרות שנים. דוגמה הולמת לכך היא מכתבה של חברת "תכן" משנת 1951 למנהל מחלקת העתיקות במשרד החינוך. נציג החברה פנה בבקשה שלא לעכב בניית מרכז מסחרי מטעמה בשיכון דן. אמנם נגלו במקום עתיקות, אך במכתב נטען כי, מנגד, למרכז המסחרי, "מצפה לו כל השכונה". ארכיאולוג העיר תל-אביב, ד"ר יעקב קפלן, מיהר להשיב: אין טעם בעיכוב מאחר ושרידי בית שני והתקופה הרומית במילא כבר נהרסו שם.

התערוכה כוללת גם עמדת "אתר ליד הבית", ממשק המאפשר למצוא אתרים ארכיאולוגיים סמוך למקום מגוריך (לפי אינדקס רחובות העיר או שמות האתרים). זו לא בושה לחוש גאווה מקומית, שעה שאתה מגלה כי הינך שוכן בסמוך ל-"גבעת בית המטבחיים-כיכר היל"; מקום בו נמצאו מערות קבורה מהתקופה הביזנטית. אין זה מעשי לבקש להשיב על כנו את כל אשר אבד ושונה בתל-אביב; אך לכל הפחות, ראוי לדרוש כי, "אתר ליד הבית" יעלה לשימוש פתוח באתר המוזיאון ו/או באתר העירייה.

"ההיסטוריה הסודית של תל-אביב", אוצרת: ניצה בשקין-יוסף,
עד 28.2.2010