הגדר Coolness: פרקר לואיס במבחן הזמן

לפגישות מחזור אין תזמון אידיאלי, אבל ישנה אחת שכנראה התעכבה יתר על המידה. למעלה מ-15 שנה לאחר שעזבו את המרקע, תלמידי תיכון "סנטו דומינגו", גיבורי "פרקר לואיס אינו יכול להפסיד", הגיחו מחדש - רק הקיץ - בצורת מארז עונת הבכורה. "הם יותר מחברים לכיתה. הם לקוחות.", הציג פרקר את פוקדי המסדרונות בפרק הפיילוט. בהתאם לכך, נהג לערוך תדרוך עסקי יומי, עם שני חבריו הטובים, מייקי, הרוקר הצעיר, ו-ג'רי, הגאון חסר הביטחון. בין השאר, דנו במלאי מכונות השתייה הקלה, והיקף מכירות הכרטיסים להופעות שהציעו (טום פטי ו-דפש מוד היו מבוקשים במיוחד).

דמות תלמיד התיכון האהוד שמתפקד כ-"מנהל בפועל" הופיעה, בעיקר, בקולנוע. סרטי הנעורים הרבים שהופקו בשנות השמונים דאגו להנציח את מוסד התיכון כמקום מסעיר. פריס ביולר, שלקח על דעת עצמו יום חופש ידוע, היה בסיס להשוואה חוזרת ונשנית בתחילת הסדרה. מאחר ו-"פרקר לואיס" הייתה מודעת לעצמה, עלילות ביולר היו פעמים רבות לנושא התייחסות והומור עצמי- כמעין מנגנון פנימי שנועד להקל ראש בביקורת כי, מדובר בחיקוי עדכני לשעתו. בהזדמנות אחת, פרקר הבין כי יצליח להרגיע את הוריו ההיסטריים, רק באמצעות תכסיס שכינה על שם ביולר- קרי, הטחה חסרת בושה של הדברים שבמילא רצו לשמוע ממנו. היריבות הידידותית באה לקיצה לאחר שבוטלה התכנית שהתבססה על "שמתי ברז למורה" ; בפרק סוף העונה הראשונה, צלליתו של ביולר נראית ברקע סט הצילומים של "פרקר לואיס", כמי שבודק "אז כך עושים את הסדרה הזאת".

לואיס. שעון הסווץ' עוד מתואם

הופעת התכנית, ב-1990, הקצינה את כל מה שהיה מוכר עד אז בסדרות נוער קומיות. בראש ובראשונה, בפן הטכני-סוריאליזם של סרטים מצויירים, זוויות צילום קיצוניות ושוטים ארוכים, עריכה חדה, קריינותו המלווה של פרקר, והיעדר צחוק מוקלט של קהל. כמו כן, הסדרה נמנעה, בניגוד לרבות מקודמותיה, להתיייחס לספסל הלימודים כמקום שולי. בתכניות ישנות יותר, חברים של דמויות הילדים הופיעו בבית, בעיקר, כשבאו לבלות או להכין יחדיו שיעורים; ומורים נראו לסירוגין במידה וילד המשפחה העתיק במבחן, נעדר מהשיעורים או נקלע לכל צרה פדגוגית אחרת. "פרקר לואיס" שינתה את נקודת המוצא, והציגה זאת כך: אתה לא מסתבך בתיכון- התיכון עצמו מסובך מלכתחילה, ואם תדע לבחור את חבריך ולשקול מעשיך- אולי תצליח לצאת מזה כמנצח, למרות הכל.

על אף התחבולות והמבצעים שפיקד עליהם, פרקר אינו בחור רע. הוא נהג לסייע, מטעמים שונים, לדמויות "הצד האפל" של התיכון: המנהלת גרייס מוסו, שבהינף אצבע ניפצה זכוכיות, פרנק למר, דמוי הערפד וחסיד ניקסון, שהיה עוזרה המיוחד לענייני ציות ומשמעת, קוביאק, הענק הרגיש, וגם ל-שלי, אחותו הקטנה, שהכשירה עצמה כעוזרת הבאה של מוסו.

כוכבי הסדרה. פרקר לואיס אינו יכול להדרדר יותר

העונה הראשונה של "פרקר לואיס" היא היחידה, שבאמת משקפת את איכויותיה. החל מהעונה השנייה, ובעיקר בשלישית (והאחרונה), הסדרה נפטרה בהדרגה מכל אחד מסימני ההיכר שלה: שם הסדרה קוצר, ג'רי השיל לתמיד את מעילו הכל-יכול, גם מלתחתו הצבעונית של פרקר עומעמה ובלוריתו סורקה, הסאונד אפקטס הושתקו, למר עזב, דמויות משנה עבשות נוספו והתיכון כבר לא היה זירת ההתרחשות העיקרית. כיום, רבים מייחודיה של "פרקר לואיס" נתפסים כמובנים מאליהם. התפוגגות השפעת העריכה, והתמקדות בעלילה אחת בלבד בפרקים רבים, האטו משמעותית את קצב התכנית בצפייה מחודשת. בנוסף, השינויים הטכנולוגיים האדירים שהתרחשו מאז שבוטלה, הופכים את מעוז קדמת הסדרה -מפקדת המוניטורים של שלישיית החברים, ושימושם התדיר בווידיאו- למיושנים במיוחד.

בשלהי ימיה של התכנית, קורין נמק (שגילם את פרקר) סייר בארץ, במסגרת אחד מביקורי היח"צנות המשונים ביותר שהתרחשו כאן. ב-1993, התלווה לשחקני דרג ב' של כוכבי "בברלי הילס 90210", ועלה עמם לבימת "הסינרמה",
בתום הופעה של "צעירי תל-אביב". כמעט מיותר לציין כי, בקושי התייחסו אליו. למרות זאת, נמק מציין, כיום, בחיבה את ישראל כאחד ממוקדי ההערצה הבין-לאומיים של התכנית. הוצאת העונה הראשונה על גבי DVD היא נצחון קטן של חסידי התוכנית, היכן שלא יהיו. סביר להניח כי מכירות המארז יתבררו כצנועות, ורבים לא יתעקשו על העלאת עונותיה הנוספות. אך תלמידי המדיום ייהנו גם כן מזמינות הפרקים החלוציים, כהוכחה לניסיון מתיחת גבולות הטלוויזיה, אשר היו מרובעים פעם כמו המכשיר עצמו.