ב-11 באוגוסט השנה, הגשמתי חלום ישן. ראיתי את פרינס, המוזיקאי החי האהוב עליי ביותר, בהופעה. הסיבה שעם שובי ארצה, לא רצתי וסיפרתי לחבר'ה עד כה על הכל, היא החשש שבעקבות ההערצה לאמן, אחשב לגוזמאי, אורג בדיות אם תרצו. אבל גבירותיי ורבותיי, אני נשבע בפניכם וחותם על כך בשתי ידיי: כל מילה כאן היא אמת.
לונדון שטופה בגשם סגול שיורד יום וליל. לאזרחי הממלכה ולתיירים הרבים אין ברירה אלא להירטב בו עד לשד עצמותיהם. לרגל 21 הופעות בלעדיות בעיר שקבע, יצאו מחדש לכל החנויות, 12 סינגלים האהובים במיוחד, על גבי וינלים כמובן, מהקטלוג הרחב של פרינס. בכל תחנה של הטיוב מופיעה מודעה המפרסמת את האוסף האחרון שלו. עם זאת, אין שום אזכור נראה לעין לאלבום החדש - הוא הוחרם מהרשתות לאחר שכבר חולק חינם ב-3 מיליון עותקים לקוראי "מייל און סאנדיי", וניתן כשי לכל אחד מבאי ההופעות.
כל ההופעות של פרינס בלונדון מתקיימות בהיכל ה- 02 העצום. (עלו על קו הג'ובילי עד לתחנת נורת' גריניץ'; מי שמזדהה כקורא הבלוג אינו נזקק לתשלום עבור הנסיעה! לקוראות הבלוג אף מפנים מקום לישיבה) אותו היכל מקיים בימים כתיקונם אירועי ספורט גדולים ומארח להופעות קרקסים בסדר הגודל של הרולינג סטונס, ספרינגסטין, טייק דאת' המאוחדת, והוייט סטרייפס. עובדי המתחם ישמחו לעדכן אתכם כי ניתן להכניס לאולם את מגדל אייפל על הצד, או 72 מגרשי טניס או למלא אותו ב-3.8 מיליארד פיינטים של בירה.זו תרבות! זו אימפריה!
לבעלי הבטן המגרגרת והגרון הניחר, מחכים כמה מסעדות ובתי קפה, וכמובן פאבים, הפועלים בתוך המקום. טרם הכניסה לשערי האולם עצמו, לשמאלכם, עומד דוכן המרנצ'נדייז העמוס כל טוב, מדיסקים נדירים יחסית עד ללוחות שנה. אך אבוי! כל החולצות והגופיות, פרט לאחת (המוצלחת פחות) הן בגזרות המיועדת למין היפה בלבד; הייתכן כי , פרינס כה מבודד ממגע
עם בני תמותה, עד כדי כך שהוא סבור כי כל הגברים בעולם שותפים למידותיו המיוחדות? במידה והעדפתם לעמוד בתור הכניסה, במקום לרוץ לאכול ולשתות, לא הפסדתם כלום. בתוך האולם עצמו פועלים מספר דוכני שתייה ואכילה, וזה אך טבעי שכל כיסא באולם, מצוייד במתקן שיחזיק את המשקה.
"כמה להיטים יש לי?"
באותו ערב שבו נכחתי, לא התקיימה הופעת חימום. הצלילים היחידים שהדהדו טרם ההופעה, היו מתוך אלבום של ג'וני מיטשל שהושמע שוב שוב במערכת ההגברה. הזמרת היא אחת מההשפעות המאוחרות הגדולות על האמן. לאחרונה, נטל חלק באלבום מחווה לה. מיטשל אף משתתפת בסרטון המוקרן על מסכי האולם, כשהאורות כבים ומבשרים על תחילת ההופעה. הסרטון אינו הופק במיוחד עבור ההופעות אלא עבור טקס היכל התהילה של המוזיקה הבריטית, שבו פרינס זכה להיכלל בשנה שעברה.
ההופעה מתחילה, ו-35,000 איש מאבדים עצמם לדעת. ללא אזהרה או מילות הקדמה, השיר הפותח הוא "Purple Rain" והקהל מתחלק לשניים: אלו שחטפו התקף לב ואלו שעוד לא יודעים שהם חטפו התקף לב. מכאן הדרך לשורת הלהיטים היא סלולה. לא בוצע אף שיר מתוך האלבום האחרון. שירים מעטים בוצעו מהשניים שקדמו לו ("Lolita", ו-"Black Sweat" לא סחפו את הקהל, אך "Musicology" עשה את העבודה בריבית דריבית).
על עמדת התופים, נמצאת סי. סי (קורה קולמן) דנהם. הגברת המוכשרת הזו זוכה לסולואים במהלך ההופעה אך גם להקנטות מצד פרינס; "לא רע...בשביל בחורה", אמר, בדיוק כפי שהתבטא ביחס למי שהייתה המתופפת שלו בעבר (וקצת יותר מזה..), שילה אי. הנגן הבולט ביותר בלהקה, הוא מנהיג חטיבת כלי הנשיפה שלה, אגדה בזכות עצמו: מייסאו פרקר. סקספוניסט זה, מי שהיה בלהקת הבית של ג'יימס בראון המנוח וניגן עם בוטסי קולינס וג'ורג' קלינטון, גנב את ההצגה. ההופעה משופעת בקטעי מעבר, מין הפסקות שנועדו לתת לפרינס לנוח ולקהל לתדלק את עצמו. אחת מהן, היא עיבודו ל"איזה עולם נפלא" של לואי ארמסטרונג ז"ל; במהלך הביצוע, פרקר התהלך מצד אחד של הבמה לצד השני, כאשר הוא מושך תו אחד; ותאמינו לי, הוא לא עשה את זה בריצה...
"אפשר ללכת לסרט ולבכות יחדיו?"
ההופעה נמשכה קרוב לשעתיים; במהלכה פרינס עבר מגיטרה, לפסנתר, לסינטי. בחלק מהשירים הוא נתן לקהל לצרוח את המילים, היו כאלה שרק ניגן כמה קטעים מתוכם; שובב אמיתי. כשלא סיים את מלוא "When Doves Cry", זכה לקריאות בוז אך הוא בשלו. "אתם לא יכולים להתמודד איתי!", קרא בהזדמנות אחרת בין השירים, "יש לי יותר מדיי להיטים!!".
הקהל שאג בהסכמה. "כמה להיטים יש לי?! בואו נראה...", בחן והחל לנגן את "Kiss".
שיאי ההופעה היו דווקא השירים שלא היו להיטי-ענק כגון "The Beautiful Ones", "Do Me, Baby", ו-"Shhh"; יותר מכל, הפסגה הייתה בעיבוד הפ'אנקי לשיר שבגרסתו המקורית, הוא די קודר: "If I Was Your Girlfriend". לקראת סופו, פרינס פוצח בסדרת תהיות: "תתני לי לשטוף לך את השיער? אני יכול להכין לך ארוחת בוקר מתישהוא?". בתום כל שאלה, יש ברייק, אורות האולם נדלקים וכל הבנות צורחות ומתחננות למגע אצילי.
פרינס יופיע בלונדון עד ה-21 בספטמבר. לפי שם האלבום הקודם, "3121", מחירי הכרטיסים מתחילים ב-31.21 פאונד, אשר מעניקים מקומות לא רעים בכלל. כמיטב המסורת, לאחר כל הופעה ב-02, מתקיימת מסיבת אפטר שואו, שבמהלכה הוא מופיע מול קהל של 500 איש, במועדון האינדיגו (שנמצא באותו מתחם). אכן, קשה להתמודד עם כישרון מוזיקלי ענק ומתפרץ כמו של פרינס. אך אם למדתי דבר אחד בנסיעה הזו, הרי שבהחלט שווה לנסות, פנים מול פנים.
