כמה ענוג הסולן שלך: המיניות של נוער שוליים

המיניות התקשתה למצוא את מקומה במוזיקה הישראלית, מימי ראשיתה של זו. ככלל, הרגשות האישיים לא נלקחו בחשבון כאשר המוזיקה גוייסה לטובת האידיאל הציוני; שירי האהבה המצליחים הוקדשו למולדת, ועם ביסוס הריבונות- ליחידה הצבאית ולמשרתים בה. ההתייחסות למין, סקסיות וכיו"ב החלה להתגבש במוזיקה המקומית בשנות השישים, תוך חריצת לשון מבודחת.
"זאת מרחוב פנורמה", "דינה ברזילי", ו"כשאת אומרת לא" הציגו את האישה כאובייקט המהווה רק חלק משלל הרפתקאותיו של הצבר הצוהל. שנות השבעים המשיכו את הטון המשועשע בשירים כגון "תפסתי ראש על הבר", "חנהל'ה התבלבלה", וביצועו המחודש של צביקה פיק ל"שיר הקטר", שבו הדגיש באנחות את הרמיזות המיניות לדמות הקטר.

במשך שלושה אלבומים, נוער שוליים גיוונה את המיניות במוזיקה הישראלית והקצינה את הצגתה. הדגש שניתן בסיקור התקשורתי ללהקה הושם על שמות הבמה שבחרו חברי ההרכב וגילם הצעיר; בני 19-18 היו כשיצא אלבום הבכורה ב-1988. סולן הלהקה, מיקיאגי, הוצג כ"טיפוס", אשר אינו תואם כל זמר ישראלי שקדם לו. במספר כתבות, מוזכרת שוב ושוב העובדה כי כל חברי הלהקה משרתים בצבא, מלבדו. במאמר נוסף, נטען כי "בראיונות שהעניקו על טעמיהם המוזיקלי, מיקיאגי היה תמיד היוצא דופן. זה שהצביע על מוזיקה נשמה שחורה ואופרות כמקור השראה עיקרי". אכן, שנה טרם מאמר זה, הוא הכריז טענה לא אופיינית לזמרים ישראליים: "אני לא זמר רוק. אני אפילו שונא רוק'נ'רול. לא שומע רוק'נ'רול- כזה אני".

אחד משיאי אלבום הבכורה היה גרסתם ל-"לך איתה", שירה של אילנה רובינא. במקור, קולה מציע בשיר משולש רומנטי בין שתי נשים וגבר; כאשר מיקיאגי שר את אותו פזמון, המשולש הופך את צלעותיו לשני גברים, אשר אחד מפסיד את השני לטובת האישה. "מחפש מסתור", הנמצא באותו אלבום, מתאר קשיים רומנטיים אחרים: "דמויות שכובות על אבן/ בבית מרחץ אי שם/ לא בין סדינים של משי ולא בבית חם/ מוצאים הם את אהבתם/ זאת לא קבוצה קטנה". הבית שבסוף השיר מראה כי עולם זה אינו רחוק מזה של מיקיאגי: "עם עצמי יושב לי/ חושב לילות היכן את אושרי אמצא לי/ לבד או שם איתם".



















נוער שוליים. "התפרעות ויזואלית כללית"

הצלחתה הגדולה של נוער שוליים באה ב-1990, כאשר הוציאו את אלבומם השני, "ציירי לך שפם". שיר הנושא סיפר על תולדותיה של "ילדה ספק ילדה/ תמיד הייתה כמו בן קטן"; הסקרנות שנבעה ממילותיו הפכה אותו ללהיטה הגדול ביותר. יחד עימו נכללו באלבום עוד שני להיטים- "אמסטרדם" ו"ענוג". הלהקה זכתה למכירות של 70,000 עותקים מהאלבום, ונבחרה לפתוח את מופעי סיבוב האיחוד הראשון של תיסלם. שיאו של קיץ ההופעות היה באירוע "גל"צ בפארק", לכבוד 40 שנות שידור לתחנה, שם הופיעו מול 150,000 צופים. מיקיאגי המשיך לקבל את רוב תשומת הלב מצד התקשורת; המוזיקה הישראלית לא הייתה רגילה לסולן מאופר, חבוש פיאות לצד כובעי מצחייה צבעוניים הפוכים, ובעל קול גבוה עם נטיות אופראיות. למרות שסולני להקות מטבעם זוכים לחשיפה והערצה נרחבת במיוחד, הוא קיבל התייחסות מיוחדת- בין אם בפליאה או בגיחוך. אחת מן הראיות לכך הייתה בתוכנית "זהו זה" שבה גילם שלמה בר-אבא גורו לריקודי עם; במהלך המערכון, התפלל לתמונתו, וקרא באמונה אדוקה בשמו.

במסגרת ראיון מקיף, ניאות הסולן להציג את ההשראה מאחורי "ציירי לך שפם": "קוראים לה מיכל, ידידה ותיקה שלי. כשהיא התגייסה לצבא, שלחה לי מכתבים כמה היא נהנית, ואיזה כיף להיות מ"כית. בשבילי צבא זה לא דבר מלהיב. ואשה מ"כית אפילו נראתה לי דבר מפחיד. הייתי שולח לה מכתבים, ומצייר אותה עם שפם וחיצים מופנים אל האיברים הגבריים".
באותו ראיון מיכל התוודתה: "כשהתגייסתי, הייתי מורעלת על הצבא. למיקי זה נשמע נורא. הוא אמר לי 'רק שפם חסר לך, ותהיי גבר!'". בשיר נוסף מן האלבום, "ריקוד הנחשים", שר מיקיאגי בדומה ל"מחפש מסתור", תחילה בריחוק בגוף שלישי על "גבר עצמאי/ לא צריך אישה/ אין לו פחד נטישה", ובסופו עובר לגוף ראשון וטוען "תמיד חשבתי שאני לא צריך פה אף אחד/ לא ידעתי שביום אחד/ אפחד לישון לבד".

ללא לגיטימציה? (מתוך האתר הרשמי של דודי לוי)

בראיון לרגל הוצאת אלבומם השלישי והאחרון בשנת 1991, "זה עושה לך את זה", נדרש הוא להתייחס להמשך הרמיזות המיניות וכפל התפקידים המגדריים שפוזרו בשירי הלהקה. "אני אוהב פרובוקציה מינית כזו בשירים. גדולה מאיתנו, מדונה, עושה את זה. לה גם יש לגיטימציה. פה אתה לא יכול ללכת רחוק. בישראל- היו משמידים את מדונה.", ענה. על אף שבדיעבד הלהקה הייתה בסוף דרכה, מיקיאגי נשמע עוד בשעת כושר, והוסיף:"דודה של אבא שלי, שבאה מדרום אפריקה, ראתה קליפ שלנו. אחרי זה היא אמרה לי "אתה בעצם ליצן!", וזה נכון. אני אוהב את זה."

בראיון שנערך עם מיקיאגי ב-2006, כינה את תקופתו ב"נוער שוליים" כ-"התפרעות ויזואלית כללית". "זה התחיל מהמקום של המוזיקה", הרחיב, "ובאיזשהו שלב זה נהיה עניין של אגו וטירוף: לשים פאות ולעטות פוזה של אנדרוגינוס, נורא נדלקתי על הדו מיניות המוזרה הזאת. מגיל אפס תמיד הייתי חריג ומוזר, אז מבחינתי זאת הייתה גושפנקא שאני יכול לעשות מה שבא לי ומקבלים את זה...היית צריך להיות אידיוט בשביל לא להבין שאני גיי".

לאחר פירוק הלהקה, מיקיאגי ביצע, ככל הנראה, את אחת השגיאות המקצועיות הגדולות ביותר של עשרים השנה האחרונות במוזיקה הישראלית; משום מה, לא התמקד במוזיקה לקהל הרחב או למעריצים המתבגרים של נוער שוליים. נישא על גבי הזכייה במקום הראשון בפסטיגל 1991, הוא הקליט אלבום שלם של שירי ילדים שכשל. זמן קצר לאחר מכן, פרש ולאחרונה שב כזמר בקטעי דאנס וככותב לאמנים אחרים. על אף שעמד באור הזרקורים זמן קצר, נוכחתו הייחודית סללה את הדרך לסולנים אחרים, כגון אביב גפן, ערן צור, קובי אוז ועברי לידר, שממשיכים בשיריהם ובהופעתם בהצגת דמות גברית השונה מאוד מזו שהועלתה על נס בעבר; הישראלי המחוספס, הכובש את הנשים בחיוך קל איננו קיים עוד ברוק ובפופ הישראלי העכשווי, וניתן למצוא אותו לעיתים בחלק משירי המוזיקה המזרחית או ההיפ-הופ המקומי.