חבילה למר קישון: בירוקרטיה כמשחק ילדים

סופרים רבים עוסקים מפעם לפעם בכתיבה לילדים. מבחינה יצירתית, הדבר משמש כשינוי טון מרענן. מבחינה מסחרית, תעשיית הפעוטות והילדים היא שוק משגשג, והזאטוטים זוכים להכיר בגיל צעיר שמות סופרים ידועים; לכשיגדלו, ייתכן וירצו לקרוא ביתר עניין את יצירות אותם הסופרים למבוגרים. אפרים קישון המנוח, שכתב גם לגיל הרך, הרחיק לכת בפנייתו לילדי ישראל ויצר עבורם משחק-לוח מקורי בשם "חבילה הגיעה".

המשחק פורסם בשנות השישים, והאריזה עוטרה בתמונה ושמו בכתב ידו של קישון ז"ל. בזאת לא תמה הנימה האישית; על גבי שער חוברת ההוראות, הודפסה קריאתו: "שלום ילדים! את המשחק, אשר לפניכם, המצאתי בשעה שקיבלתי חבילה מן הדוד שלי מעבר לים. החלטתי אז להתחלק אתכם בשמחה הגדולה שבקבלת חבילות. על כן, זהו משחק מעשי מאד. אחרי ששיחקתם במשחק הזה אתם תהיו בעלי ניסיון כמוני".

הלוח עוצב כעיר טיפוסית על שלל אתריה, ומטרת המשחק היא השגת כל האישורים הנדרשים לשם קבלת חבילה בנמל. עצם הכניסה למתחם הנמל מותנית באישור נוסף. כמעט בכל אתר, השחקן נדרש להציג אישור אחד בטרם קבלתו של אחר. לשם כך, השחקנים מצויידים בסימני "תיכף אשוב", אשר שומרים על מקומם בתור המייגע. המנצח הוא המשתתף שהגיע באזור הנמל למשבצת "שלם מכס", כשבידו סכום הכסף המבוקש. לאחר מכן, עליו להגיע למשבצת "סוף טוב הכל טוב" במספר מדויק.
לצד מסמכים שניתן לצפות כי ייאלץ להמציא דורש חבילה, השחקנים תרים אחר תעודות חסרות קשר לעצם המשימה, כגון תעודת נישואין של הסבתא ואישור קבלת זריקות נגד כלבת.

תעודה לחיסון נגד כלבת. טביעת הרגל של קישון

למשחק קווי דמיון רבים ל"מונופול"; ניהול הכספים, משבצות המקנות כרטיסי הפתעה, ואפשרות לשהייה בבית כלא (בנוסף לבזבוז שעות ב"גן המרירות", "גן האנחות", ו-"גן הזמן האבוד"). ההבדל המהותי הוא במטרת המשחק; בעוד ש"מונופול" מדרבן להתעשרות מהירה וצבירת נכסים, "חבילה הגיעה" מציע למשתתפים שיטוטים ארוכים ללא פשר והפסדים כספיים לרוב. חצי מתוך 24 כרטיסי ההפתעה מכשילים את השחקן: קרוביך מחוץ לארץ הודיעו על בואם. שלם עבור שיפורים בדירתך- 100; ידידיך הזמינו אותך לחומוס במסעדה. שלם- 5; קיבלת כדור חדש. שלם בעד השמשות המנופצות- 21. גם אם טומן בחובו כרטיס ההפתעה הקישוני גמול נאה כלשהוא, הרי זה נעשה בצורה מפוקפקת: קיבלת לבר-מצוה 10 ספרים של "כל כתבי ביאליק". 9 מהם מכרת. קבל- 35. כרטיס הפתעה בודד אינו מטיל קנס או מביא לרווח, והוא מעיד על יחסו של קישון לממסד הספרותי: "חיברת שיר. קבל את ברכתנו החמה".

החבילה המיועדת לכל משתתף עלולה להתגלות כמאכזבת. בין האפשרויות ניתן למנות: בקבוק מי הירדן, רובוט אלקטרוני לגיהוץ שטרות כסף, תקליט ריקודי עם מבלודשיסטן, סוכריות חמוצות וקופסת שימורי פלאפל תוצרת ארצות-הברית. כמובן שעבור כל חבילה יש לשלם מכס בסכום משתנה בהתאם לה (מכשיר טלוויזיה הוא, כצפוי, הפריט היקר ביותר, אך מי שקיבל בגדים משומשים ישלם יותר מאשר אם היה אוסף את הרובוט).

ייחודו של "חבילה הגיעה" הוא בסימון המשך ישיר לפועלו הספרותי של קישון ז"ל. מרבית כתביו הוקדשו לרגעים הקטנים והמודחקים בחיי המדינה שנועדה להיות "גדולה מהחיים". בניגוד לעמיתיו, לא נראה שהתייחס לקשר עם הילדים כעיסוק צדדי, או כמין מפלט להמצאת דמויות משונות שלא היה מעז להלאות את המבוגרים בקורותיהן. לכאורה, המשחק אינו מושך במיוחד עבור ילדים, אשר מחויבים להפגנת אורך רוח לא אופייני.

בדומה למשחקי-לוח רבים, השתתפות ב”חבילה הגיעה” יכולה להשתרע על גבי שעות, והשחקנים עלולים להיקלע לויכוחים צורמים מאוד זה עם זה. חלק מן המורים וההורים הדואגים יעדיפו הענקת כישורים חברתיים אחרים, בטרם יעבירו שיעור בהנאות תשלום המיסים והתרוצצויות בין מוסדות ממשלה. עם זאת, קבלת מתנות חסרות כל תועלת מקרוב משפחה היא נדבך לא מבוטל בהתבגרות האדם, ו"חבילה הגיעה", ברגעיו היפים, מסוגל להכין בהצלחה דור חדש של כפויי טובה.

הערה: לאחרונה, המשחק יצא במהדורה נוספת, הכוללת, בין השאר, גרפיקה שונה ותמונה של קישון בערוב ימיו. כל המתואר לעיל מתייחס למהדורה המקורית.