כמעט ולכל מלחמות ישראל נוצר פסקול מוזיקלי. קיימים שירים המזוהים עימן, אשר נכתבו במהלך הלחימה או נוצרו אחריה. רובם מהללים את העימותים ורוח הקרב, חלקם מבכים את החללים; הדבר תלוי בדעת הקהל ובתוצאות הנראות לעין דאז. מנגד, המחאה הפוליטית בישראל התקשתה בתרגום מוזיקלי חד וברור. לכך אחראית במידה רבה מסורת התפתחות הפזמונים הישראלים.
תהליך יצירת ופרסום "שירי ארץ ישראל" נתמך באופן גלוי ומקיף על ידי מוסדות כגון ההסתדרות והסוכנות היהודית. השירים נכתבו בעיקר בגוף ראשון רבים; הלך הרוח הקולקטיבי מעצם הגדרתו הקשה על מחאה אינדיבידואלית. המילים היו עמוסות תיאורי נוף, לרבות אתרים אשר האתוס הציוני מפאר כמו עמק יזרעאל ונהר הירדן. כמו כן, עסקו השירים בנושאים הקשורים בפעילות המוסדות הנ"ל כגון הכשרה חקלאית למתיישבים, טיפוח האדמה והגנת הטריטוריה החדשה.
במשך שנים רבות, חלק מההתנערות מהקונצנזוס שהנציחו "שירי ארץ ישראל" נעשה באמצעות שיתופי פעולה בין אמנים בהקלטות חד פעמיות. אחת מהדוגמאות הבולטות היא הגרסה העברית לשירו של לנון, "תנו צ'אנס לשלום", שהוקלטה ב-1970. בין המשתתפים היו אריק איינשטיין, שלום חנוך, אורי זוהר, יוסי בנאי ז"ל, ו-ישראל גוריון. השנייה היא, השיר "רוצים שלום" מ-1985, בהשתתפות (רשימה חלקית) יהודה פוליקר, מאיר אריאל ז"ל, יגאל בשן, אהוד ומאיר בנאי, ומרגלית צנעני. ההתכנסות כקבוצה באה לתת תוקף נוסף לעמדה המובעת בשירים הללו, ואולי אף במידה מסוימת "להגן" על המשתתפים מגילויי עוינות אישית כלפיהם ודעותיהם.
ב-1989, ההרכב פרות קדושות יצר מחאה פוליטית מוזיקלית ייחודית, על בסיס מסורת השיתופים הללו. בתכני השירים ובאופן הקלטתם והפצתם, נבדלה פרות קדושות מכל הקדם לה. הלהקה הוציאה שלושה תקליטי שדרים בלבד, אשר להם צורפו כרוזים עם מילות השיר והצהרה הנוגעת לפרויקט. על גבי התקליטים הודפסו רשימות תפקידים, כגון מתופף ומעבד מוזיקלי, אך ללא שמות הזכאים לקרדיט. מעט השמות שניתנו לא חשפו דבר על המעורבים: חבורת הזמר של קיבוץ מבוא טרנספר, שוקי (שם בדוי), שושנה (שם מצוי) ו-שלישיית גואיבה.
רמז ראשון. היכן הפרות?
הכרוז הראשון הליווה את שירם "שובי לפרדס", קבע: "פרות קדושות הוא אירגון טרור מוסיקלי. אירגון סודי הדוגל בפעילות מוזיפוליטית אקטואלית- אינטנסיבית- רדיקלית מהפכנית, המתמחה בהטמנת קלטות ברשמי קול. מגיש לכם תקליט תופת, המהווה צעד ראשון בפעילות שתתבטא בהוצאת תקליט תופת מידי חודש בחודשו". פזמון השיר הזכיר במעט את שירו של אריק סיני, הנושא את אותו שם, אך תיאורי הנוף כאן הותאמו למתיחות הפוליטית בימי האינתיפאדה הראשונה: "נוסע לי באוטו רואה ת'בני דודים/ מכניס לרייס האבנים עפים/ הנה שמאלני סוביצקי מטורף/ מה אתה תרמת בשביל מדינה?.....שרל'ה שרון אצלי פה בקסט/דניאל שומרון חבוש כובע קסקט/ אבן מימין בקבוק משמאל/ אני נכנס למעגל השכול....מדברת רחל המשוררת בליל/ החובשת את פצועי ישראל/ אני לא מבינה את כל יפי הנפש הזה/ מה מפחדים, מה מפחדים/ אני בארבעים ושמונה חבשתי פצועים/ הייתי לא מתביישת/ לא מתביישת/ אני אחרי זה הייתי נוסעת באוטובוס מבירות לקנטרה".
ההערה לגבי דן שומרון, הרמטכ"ל באותה עת, התייחסה למנהגו של ראש הממשלה בזמן מלחמת ששת הימים, לוי אשכול, אשר ביקר את כוחות הצבא כשלראשו כובע ברט. המחאה בשיר כפולה ומשולבת זו בזו; כנגד מלחמות ישראל והמוזיקה המגוייסת למענן. הדבר ניכר גם בתקליט השדרים הבא של הלהקה. הכרוז השני צורף לשיר "במדינת הגמדים", אשר ציטט חלק משיר הילדים הידוע: "ב"ה [ בעזרת הפרות ], חודש לאחר צאת תקליט תופת הראשון מגיעה זמירה חדשה, הרי ניגון מדינת הגמדים. זמירה מהפכנית שתחלחל לריתמוס התודעתי של בני ציון המצויינים". השיר תיאר את החיים בישראל, כמדינת הגמדים (כנראה רמז לגובהו של רה"מ בזמנו, יצחק שמיר): "הם סותמים את הפיות לכל יפי הנפש/ הם יורקים אל הבאר שממנה הם שותים/ השפויים באדמה רקובים עם תולעים/ מלחכים את הפצעים/ לפעמים זה גם טעים...המחנה לעומתם מלוכד מאין כמותו/ הוא שולט בכובד יד עם אצבעוני הנכבד". הפזמון בישר על מהות הלהקה:"טרור מוזיקלי, הפתרון האידיאלי/ טרור מוזיקלי, זה מה שבא לי/ טרור מוזיקלי, טוב לי או רע לי/ טרור מוזיקלי, תרקוד היא אמרה לי".
השורה האחרונה בפזמון מתייחסת לשירו של שלמה ארצי, שהחל אז לבסס את מעמדו כ"זמר הישראלי האידיאלי". עם זאת, עיקר תקיפת המוזיקה השמרנית והמגוייסת נערכה במסגרת המעבר: "עכשיו תורי?/ זה הזמן חברים להרים את הראש/ להיכנס למחבוש/ זה הזמן חברים להוציא את המקלדת/ לכתוב שירים למען המולדת/ אחת ושתיים ירושלים/ שלוש ארבע לחבוש קסדה".
תקליט השדרים השלישי והאחרון של פרות קדושות היה "חזור אליי". הפעם, המוזיקה הישראלית לא זכתה להתייחסות, ובמרכזו עמד אחד מהפועלים הפלסטיניים העובדים בישראל: "סחבי, חזור אלי/ סחבי, שוב העירה/ סחבי, בלעדיך כל העיר הזאת ריקה". בהיעדר ידיו העמלות של סחבי ועמיתיו, המדינה מצטיירת כך: "זבל שוב כיסה את העיר/ ובניינים חדלו להיבנות/ האומה שלי זנוחה...צחנה וזוהמה/ קבלנים חדלו לשיר/ אין דגים ואין אוויר...לא סולל ולא בונה/ לא שיפוץ ולא קונה/ הצבע מתקלף ובמטבח רק שף...אין מי שישטוף כלים/ ואין מי שיבדוק תיקים/ החומוס מתייאש והחתול גולש....אין עבד אין עובד/ אפשר להתאבד".
בין אם מדובר במדינת גמדים או ענקים, ישראל היא מקום שבו קשה לשמור סודות, גם על חברות בארגון טרור מוזיקלי. קולות הזמרים בשירי פרות קדושות לא הוסוו והיה ניתן בקלות לזהות את דני בסן, סי היימן ו-דורי בן זאב (שכתב והפיק את "רוצים שלום" מספר שנים קודם לכן). בנוסף, נטל חלק בפרויקט אלי גורנשטיין. מי שהיו לב הלהקה נחשפו בסופו של דבר: גלעד עצמון, נגן מוערך, ולצידו גיל תורן, טכנאי הקלטה, טלי קשפיצקי ו-עמית רונאל. על אף שההרכב לא הותיר רושם מבחינה מוזיקלית או הוביל לשינויים להם הטיפו, יש להעריך את אופי הניסיון והשיווק; מקרה מעניין, ומסתבר חד-פעמי, של שורת אמנים ידועים המחליטים להתכנס, ולא לצורך הבעת מסר ערטילאי בנוסח "עם אחד- שיר אחד".
מאד נהניתי ,
השבמחקהאם אתה מכיר תופעה של הפיכת המסר בשירים על ידי
מתן פרשנות שונה לכתוב על ידי פוליטיקאים?
תודה. אני מכיר את התופעה ואף חשבתי בזמנו להקדיש לה פוסט. ייתכן ועוד אעלה אותו.
השבמחקמעניין מאוד, תודה על הכתבה.
השבמחקאיך זה מבחינת סגנון מוזיקלי? יש אפשרות לשמוע את זה?
הסגנון המוזיקלי הוא פופ משונה, עם הרבה דיבורים. למיטב ידיעתי, שירי ההרכב לא עלו על דיסק.
השבמחק