אומללה בדרכה שלה: סוד הצלחתה של הלהקה המשפחתית בזמני משבר

שנות השישים והשבעים בארצות הברית היו לתקופה אלימה מאוד שהובילה לשינויים רבים כמעט בכל תחומי החיים בעולם המערבי. ביניהם, בתפיסת המיניות הגברית והנשית וכתוצאה מכך גם במבנה התא המשפחתי המסורתי. רוב השינויים לוו בפס קול חדש ורועש של מוזיקה שסימלה בצליליה ובמראה אמניה את המהפכים הרבים.

תנועת הגלאם בתחילת שנות השבעים אפשרה לאמנים גברים להאריך שיער מעבר לגבולות ההיפי הסביר, להתאפר ולהתגנדר בשמלות. ההשפעה המיידית הייתה זעזוע בקרב הממסד והתלהבות מצד הצעירים (והצעירות, במיוחד). ההשפעה ארוכת הטווח של הגלאם הייתה סלילת הדרך, שנים לאחר מכן, בתנועת הפאנק שבה הנשים חצו את הגבול המגדרי, הסתפרו קצוץ ולבשו חלקי חליפות.

עם זאת, במקביל, קמה מגמה הפוכה שנדמה כי באה להתנגד לאותם שינויים ולשמר את אורח החיים הישן. הלהקות המצליחות ביותר מבחינה מסחרית של אותו עשור היו הרכבים משפחתיים. ביניהם ניתן למנות את הג'קסונים (אחים), הקרפנטרס (אח ואחות), הבי ג'יס (אחים), אבבא (שני זוגות נשואים), האוסמונדס (אחים), סיסטר סלד'ג (אחיות), פוינטר סיסטרס (אחיות).המשותף להרכבים מלבד הקשר המשפחתי הוא שכולם ניגנו ושרו פופ מתקתק, לא מאיים וזאת לא במקרה- יש לכך כנראה אפקט פסיכולוגי מכריע.

מוזיקת הפופ היא ביסודה שקרית- היא עוסקת באהבת אמת וקושרת אותה לנצחיות. כל אדם בעל ניסיון מועט בחיים יודע כי המושג "אהבת אמת" הוא בעייתי, ומי שמצא אותה יודע כי דווקא בגלל שזו אהבת אמת קשה לשמור אותה לנצח. בכל זאת, השקר הפופי הוא נעים ומזכך ונותן את האשליה כאילו שבפעם הבאה שתתאהבו, הדברים יראו אחרת. כאשר להקה משפחתית שרה שיר אהבה, אנו מדמיינים כי הם שרים בעצם זה לזה. אין אנו מעלים בדעתנו כי אהבה וקשר עמוק בין בני משפחה גרעינית ניתנים אי פעם לפירוק וכך הם מגלמים את שיאה של אהבת האמת של הפופ.

יכולתם "לשקר" כל כך טוב יכולה להסביר את סוד כוחם והצלחתם של הרכבים אלו דווקא בשעת המשבר הגדולה שהייתה כאמור לתא המשפחתי "הנורמלי" שחונכנו לשאוף אליו.אירוניה לא מעטה טמונה בכך שכמעט כל הלהקות המשפחתיות הגדולות שבאו לסמל אחדות ושלמות, סחבו על גבם צלקות רבות, שפיצלו בין אנשיה ועלו להן בקריירה ולעיתים בחיים ממש.

הדוגמה הקלאסית היא כמובן משפחת ג'קסון, שילדיה נדחפו על הבמה בגיל מוקדם מאוד על ידי אביהם, מוזיקאי עבר מתוסכל שהתפרנס במפעל פלדה. סיפורים רבים על התעללות פיזית ונפשית בכל ילדיו נחשפו בהדרגה עם השנים, כאשר הצלחתה הענקית של הלהקה כבר שככה. אלבומם האחרון היה "רחוב ג'קסון 2300", משנת 1989 המתייחס לכתובתם הישנה בעיר הולדתם, גארי, אינדיאנה. בשיר הנושא משתתפים כל האחים, כולל מייקל ומרלון שעזבו את ההרכב חמש שנים קודם לכן, והאחיות ג'נט ורבי. השיר צובע את ילדותם בצבעים עליזים יותר מכפי שבאמת היו ומנסה להשליך על הווה הטוב, לכאורה, שלהם. אך ההחלטה המכוונת לא להזמין לשירה את אחותם הנוספת, לה-טויה ג'קסון הוכיחה כי שום הצלחה שבעולם, לא תפיג משקעים של אף משפחה, בין אם היא שרה או רוקדת למחייתה.