מאיפה אתה במקור? מדוע ישראל לא אוהבת את ספרינגסטין

מעטים האנשים, והצעירים במיוחד, בישראל שאוהבים את ברוס ספרינגסטין. הוא מצטייר כאחד מהזמרים האלו שאין לו כל נגיעה שהיא בחייך מלבד שאולי אבא שלך זוכר שקנה פעם שני תקליטים שלו ואמא חשבה אז שהוא די חתיך אבל לא מבינה לאן נעלם.בעיקר, ברוס נתפס כ"אמריקאי מדיי"- משורר החצר של הממלכה שכולם אוהבים לשנוא. חלק לא מבוטל מרתיעה זו מבוססת על אי הבנת שירו הידוע "נולד בארה"ב". השיר מתאר בכעס כיצד בחור חסר מעש מעיירה נידחת מגויס למלחמת ויטנאם. לאחר הקרבות, הוא חוזר הביתה ומבין שאף אחד אינו מחכה לו עם פרחים או מוכן להעסיק אותו. בקיצור, עדיין תקוע באותה משבצת שהיה בה לפני הגיוס, להוציא מהכלל את כל חבריו לנשק שמתו לשווא. סיפורים פטריוטים מאלו כבר נכתבו על אמריקה.רונלד רייגן, מי שנבחר לנשיא באותה תקופה, ויועצי התקשורת שלו נדלקו על הפזמון אבל לא קראו בין השורות. במהלך מסע הבחירות שלו ב 1984, רייגן ציין כיצד שיר זה של ספרינגסטין מבטא את התקווה שחשים הצעירים במדינה...האמרה הזו רק גרמה לרבים עוד יותר לזכור אך ורק את שורת הפזמון ולצבוע אותה באותם צבעים עליזים ש-רייגן תיאר בטעות. מלבד השתרשות אי ההבנה הזו, הכינוי שדבק ב-ספרינגסטין "הבוס" גם הוא אינו כלי שיווק מוצלח לאמן בארץ.

עבור מוסר העבודה האמריקאי הקשוח שנעוץ בשורשים דתיים- "בוס" היא מילה נרדפת לכבוד. האמריקאי הממוצע מביט באחראי עליו בהערכה. הוא מאמין שזכה להגיע לתפקיד בזכות עבודה קשה ומתמדת שהנצרות מקדשת. אותו אמריקאי שואף להחליף את הבוס שלו, אם לא יזכה להגשים את החלום האמריקאי במלואו- להיות הבוס שלו עצמו. על אוזניים מקומיות, המילה "בוס" אינה מהלכת עלי קסם. יש בה מטענים כאובים מן העבר של יחסי "אדונים-עבדים" , שההתיישבות היהודית המתחדשת ניסתה בכוח למחוק מהזיכרון הקולקטיבי של ישראל. בנוסף, היעדר חיים ממושכים תחת ריבונות אוטונומית גרמו לעם היהודי להתייחס תמיד בזלזול מה כלפי דמויות בעלי סמכות, מתוך התחושה כי אין להם דבר בשלטון והשררה שאותם הדמויות מייצגות.















ספרינגסטין והלהקה. בדרך לעבודה

השפעותיו המוזיקליות של ספרינגסטין אינן מקובלות גם כל כך בישראל. במהלך עשר השנים האחרונות, ברוס התקרב יותר ויותר לפולק, כשאחד משיאי ההשפעה היה באלבום המחווה שהוציא השנה ל-פיט סיגר, מגדולי הז'אנר. היעדר השפעות פולק בארץ מקשות על חיבור לצורת ההגשה, הטקסטים ומסריו של ברוס. רבים משיריו של ספרינגסטין עוסקים בדרכים, בנסיעות אין סופיות שמתחילות מהרצון לקום ולדהור למקום אחר. זו מציאות ואפשרות שקיימת עבור תושבי ארה"ב ולשאר המתגוררים במדינות גדולות בלבד שיכולים לנדוד במרחבים עצומים ולהעלם לעד מסביבתם הישנה שמאסו בה. כידוע, ישראל היא מקום קטן, שבו הנסיעה הארוכה ביותר לא נמשכת מעבר ליום. אם חפץ כאן האדם בנסיעה ארוכה באמת, הוא חייב יהיה לעזוב את הארץ.מי מאלו שיגיע במסעו לארצות הברית לא צפוי שיבחר בפניה כפי שספרינגסטין מציג.

בניגוד אליו, לו ריד, למשל, מציג את ארה"ב רק דרך הכרך הגדול של ניו יורק ומפתה את המאזינים להצטרף אליו לחבורה הפרועה. אם תיקחו טרמפ עם ספרינגסטין, לכו תדעו לאיזה חור תגיעו. טרמפ לדוגמה ניתן למצוא באלבומו "נברסקה" מ-1982. שיר הנושא מתוכו הוא חלק ממכלול מקומות ואנשים שבודדים כמו ספרינגסטין טורחים להבליט. זהו בסך הכל עוד סיפור על ארצות הברית אבל כדאי להקשיב. אחרי הכל, הבן אדם נולד שם.